בג"צ 3945/21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירות הנוגעות לאמצעי אכיפה על בנייה בלתי חוקית ביהודה ושומרון. לאחר שבחן את הטענות שהוגשו ושמע את הטענות, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא הייתה כל התערבות מתבקשת בשיקול דעתם של המשיבים בכל הנוגע לסדרי העדיפויות לאכיפה לפי דיני התכנון והבניה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו משתרע על הכוונת צו האכיפה או על האמצעים שינקטו הרשויות, והדגיש כי אכיפה היא תהליך מורכב המערב שיקולים שונים, לרבות היבטים חברתיים, ביטחוניים ומדיניות. המשיבים פעלו מכוח חוק התכנון הירדני, שאינו פוגע בסמכות הנגזרת מחוקים אחרים. גם אם המשיבים שומרים על שיקול דעת זה, מצופה מהם לפעול בהתאם להצהרותיהם בנוגע לטיפול בבנייה בלתי חוקית. מאמצי האכיפה הוכרו על ידי בית המשפט, תוך ציון העובדה שהמשיבים נוקטים בצעדים הנדרשים ונעשים היתרים; משכך, בית המשפט לא מצא פגם בשיטת האכיפה שנבחרה. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי אין לו סמכות להוציא הנחיות לרשות הפלסטינית בנוגע לפעולות אכיפה, שכן החלטותיה אינן ניתנות לביקורת של בית המשפט. בית המשפט הגיע למסקנה כי הליכי התיקים מוצו, דבר שהביא לדחיית העתירות ללא כל הוצאות, נוכח תרומתן לקידום מאמצי האכיפה. השופטים וילנר וגרוסקופף הביעו הסכמה עם פסק הדין, וקיבלו את ההחלטה סופית ב-2 בפברואר 2022.