ע"א 5227-07-22

תקציר

פסק הדין נובע מתביעה כספית שהגיש המשיב, אשר רכש נכס ובו מחסן בו התגוררו המערערים. המשיב ביקש לפנות את המערערים ולתבוע דמי שימוש בגין התקופה בה החזיקו שלא כדין במחסן. פסק הדין המקורי קיבל חלקית את טענת המשיב והורה למערערים לשלם 71,082 ₪, כולל ריבית והוצאות. שני הצדדים ערערו. המערערים טענו כי פסק הדין מתעלם מהנזק הראייתי שנגרם על ידי המשיב וכי המשיב לא הוכיח את טענותיו. בינתיים ערער המשיב על ההחלטה להפחית את תקופת דמי השימוש, וביקש תשלום עבור כל תקופת החזקתם של המערערים. ערכאת הערעור דחתה את ערעור המערערים, ולא מצאה עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. כן קיבלה בית המשפט את ערעורו הנגדי של המשיב, והאריכה את תקופת דמי השימוש לכל תקופת עיסוקם של המערערים, וכתוצאה מכך חויבה בתוספת מע"מ בסך 84,360 ₪ בתוספת מע"מ. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות בגין שני הערעורים, בסך 25,000 ₪, ואילו הערבות של המשיב הוחזרה. הערעור העיקרי נדחה במלואו, והערעור שכנגד התקבל כמפורט לעיל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 17.5.2023.