ת"א 1420/09

תקציר

עיריית תל אביב-יפו פתחה במהלך שנות התשעים ביותר מעשרים הליכים משפטיים נגד מספר נתבעים לגביית חובות ארנונה ומים בגין נכסים שונים שבבעלותם. תביעה אחת הסתיימה בהסכם פשרה, שהפסיק את ההליכים המשפטיים נגד הנתבעים בתמורה לכך שהעירייה תנקוט בהליכים משפטיים נגד דודות הנתבעים. אלא שהעירייה פתחה בהליכי גבייה מנהליים. לאחר מות הדודות, הליכים אלה עברו בירושה לנתבעים. לאחר מכן הגישו הנתבעים תביעה נגד זכותה של העירייה לנקוט בהליכים מנהליים אלה. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, הורה על הפסקה מיידית של כל ההליכים המנהליים וקבע כי פעולות העירייה אינן עולות בקנה אחד עם הסכם הפשרה ועקרונות תום הלב. העירייה ערערה ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצוע, שנדחתה. פסק הדין הדגיש את חובתה של העירייה למצות תחילה את ההליכים המשפטיים, ומצא כי סיכויי ההצלחה בערעור קלושים ומאזן הנוחות לטובת הנתבעים. בית המשפט גם פקפק בטענת העירייה לחוב של 70 מיליון שקל, וקבע כי היא בלתי סבירה. כתוצאה מכך, פסק הדין נותר על כנו, והעירייה חויבה לשלם 5,000 ₪ הוצאות הקשורות לבקשת השהייה.