ת"א 25483-01-20

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת נזקי גוף שהגישה תובעת שנפלה ונפצעה בקרסולה בקניון. הנפילה נגרמה מחומר מסוכן וחלקלק על רצפת הקניון. התובעת תבעה את הקניון ואת חברת הניקיון האחראית על שמירת ניקיון הקניון, ואת מבטחיהן בהתאמה, בדרישה לקבל פיצוי בגין נזקיה. בית המשפט בחן האם יש בתובעת כדי להוכיח את קיומו של המפגע ואת אחריות הנתבעים לנזקיה. נמצא כי התובעת הצליחה להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי על הרצפה קיים חומר חלקלק שגרם לנפילתה. על הקניון וחברת הניקיון הוטלה חובת זהירות לשמירה על בטיחות המקום, ואי עשיית כן מהווה רשלנות. עם זאת, חברת הניקיון נמצאה לא אחראית שכן הקניון לא הוכיח כי המפגע קשור לעבודת חברת הניקיון או כי הם הפרו את חובת הזהירות שלהם. בית המשפט התייחס גם לסוגיית הרשלנות התורמת ומצא את התובעת אשמה ב-20% בכך שלא נקטה זהירות סבירה בעת הליכה, בהתחשב בהיסטוריה הרפואית שלה ובחוסר יציבות בזמן הליכה. בכך הופחתה פסיקת הפיצוי בהתאם. באשר לקניון ולתביעת המבטחת שלו לשיפוי מחברת הניקיון והמבטחת שלה, פסק בית המשפט נגד הקניון, שכן הם לא הוכיחו קיומה של התחייבות חוזית לחברת הניקיון לשפות אותם. בנוסף, חברת הניקיון לא נמצאה רשלנית, והקניון לא הוכיח כי המפגע קשור לעבודת חברת הניקיון. הוערכו נזקי התובע, לרבות הפסדי הכנסה בעבר ובעתיד, סיוע נדרש, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ונזקים לא ממוניים. סך הפיצויים שנפסקו לתובעת, לאחר ניכוי אשמתה התורמת ותגמולי המוסד לביטוח לאומי, עמד על 35,910 ₪. הקניון והמבטחת חויבו לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט. התביעה נגד חברת הניקיון והמבטחת שלה נדחתה, וההודעה למבטחת צד ג' נדחתה.