ע"א 1937/92

תקציר

בשנת 1961 נישאו בני זוג וחיו יחד עד 1984 וגידלו שלושה ילדים. לפני הנישואין החל הבעל לבנות דירה על רכוש הוריו, שנרשמה תחת חברה שהייתה בבעלותו החלקית. בני הזוג ניהלו חשבונות בנק נפרדים, כאשר הבעל תרם סכום קבוע להוצאות הבית. כשהאישה עזבה בשנת 1984, היא ביקשה פסק דין הצהרתי לגבי מחצית מנכסיהם. בית המשפט המחוזי קבע כי בעוד שחלק מכספי הבנק של הבעל עברו בירושה, האישה זכאית למחצית מ-90% מכספים אלה, וכן למחצית מזכויות הבעל בדירה. הבעל ערער, ותהה האם התיק טופל כראוי והאם לאישה יש זכויות בחשבונותיו הרשומים בנפרד ובדירה. בית המשפט העליון אישר את החלטות הערכאה הנמוכה יותר, ואישר את חזקת השיתוף בנכסים משותפים באמצעות מאמץ משמעותי לנישואין משותפים. בית הדין מצא כי למרות שהבעל החל בבניית דירה לפני הנישואין, רוב העבודות הסתיימו לאחר מכן, דבר המצביע על בעלות משותפת. למרות רישום נפרד של חשבונות ותביעות ירושה, היעדר ראיות סותרות משמעותיות הוביל את בית המשפט לקבוע כי כספי הנישואין שנצברו במהלך הנישואין היו בבעלות משותפת. גם העתירה להוזלת הוצאות המשפט נדחתה. השופט טל חלק על כך, וטען כי חשבונותיהם הנפרדים של בני הזוג לא מצביעים על כוונת שיתוף וכי התערבות משפטית צריכה לכבד את הבעלות האישית, בהתאם לעקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ככלל, בית המשפט העליון פסק לטובת נכסי הנישואין המשותפים, והכיר בתביעת האישה הן לדירה והן לכספי הבנק לאחר הפירוד.