ת"א 43864-09-13

תקציר

התובעת, קלדרון, תבעה את הנתבעים, החברה הממשלתית העירונית חלמיש לדיור, שיקום והתחדשות שכונות בתל אביב-יפו בע"מ וש.ג. אייס חברה לבניה בע"מ, בבקשה לסעד הצהרתי בדבר זכאותה לרכישת דירה בנווה שרת בתל אביב. מקורה של התביעה בהסכם שכירות שנחתם בשנת 1981 בין קלדרון לחלמיש. קלדרון טענה כי היא הפכה לדייר מוגן בדירה וזכאית לרכוש אותה במסגרת הליכי דיור ציבורי. עוד טענה כי חלמיש הבטיח לה לרכוש את הדירה. הנתבעים טענו כי קלדרון לא היה דייר מוגן והפר את הסכם השכירות בכך שנטש את הדירה ולא שילם דמי שכירות, ולכן אינו זכאי לרכוש את הדירה. הם גם הפריכו את הטענה בדבר הבטחה כלשהי שניתנה לקלדרון. בנוסף, הגיש חלמיש תביעה שכנגד, בה ביקש להצהיר כי קלדרון הפר את הסכם השכירות ואינו זכאי לדירה. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, ודחה את טענותיה של קלדרון ואת תביעתה שכנגד. בית המשפט קבע כי קלדרון אינה דיירת מוגנת בהתבסס על לשונם הברורה של הסכמי השכירות, שקבעו כי לא תינתן לה הגנת דייר. כמו כן, קלדרון לא הוכיחה את זכאותה לרכוש את הדירה במסגרת הליכי הדיור הציבורי, כנדרש בחוק. בית המשפט מצא כי היא לא התגוררה ברציפות בדירה, ובקשותיה לרכוש אותה בשנים 2002 ו-2005 נדחו בשל חוסר רציפות מגורים. גם טענתו של קלדרון בדבר הבטחת חלמיש בדבר רכישת הדירה נדחתה, שכן היא לא הייתה אמינה וסותרת ראיות אחרות. בית המשפט דחה גם את טענתה של קלדרון כי היא זכאית לממש אופציה לרכישת הדירה, שכן התנאים לאופציה לא התקיימו, הדירה לא הייתה קיימת עוד, והתביעה היוותה שינוי חזית מאוחר. אשר לתביעה שכנגד, בית המשפט לא העניק סעד הצהרתי, כפי שהיה תיאורטי, אלא התיר לחלמיש סעד פיצול ביחס לתביעות כספיות. קלדרון חויב לכסות את הוצאותיו של חלמיש ואת שכר טרחת עורך הדין.