בצה"מ 51503-05-20

תקציר

המבקש ביקש לבטל צו מינהלי שהוציאה הוועדה המקומית המשיבה לפי סעיף 216 לחוק התכנון והבניה, האוסר על המבקש להמשיך בהקמת לול. המבקש טען כי המבנה נבנה על פי היתר בניה; העבודות לא דרשו היתר חדש; והצו נפל פגם משום שנבע מאכיפה בררנית ולא עמד בדרישת ההיוועצות. לגופו של הצו, מצא בית המשפט כי הלול נופל להגדרת "מבנה" בחוק ולכן נדרש היתר בניה. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן לראות בעבודות שביצע המבקש משום "החלפת רכיב במבנה" הפטורה מחובת ההיתר. יתר על כן, בית המשפט קבע כי המבקשת אינה יכולה להסתמך על היתר הבנייה המקורי משום שפג תוקפו והבנייה החדשה שונה מהמותרת בגובה ובצורת הגג. לפיכך, העבודות היוו "עבודה אסורה" המצדיקה את הצו. בסוגיית האכיפה הבררנית קבע בית המשפט כי טענות מסוג זה אינן ראויות בדרך כלל בשלב זה של ההליך. עם זאת, המבקש לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענתו, ומשכך לא עלה בידו להפריך את חזקת התקינות המוקנית למעשה המינהלי. באשר לחובת ההיוועצות, מצא בית המשפט כי תנאי מוקדם זה למתן הצו התקיים, בניגוד לטענות המבקש. די היה באישור התובעת כי ההתייעצות קדמה לצו, ובית המשפט לא ראה כל פגם בכך שהתובע ייצג את הוועדה הן בהתייעצות והן בבית המשפט. לבסוף, בית המשפט לא מצא פגם בצו, ועל כן דחה את הבקשה לבטלו. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.