עמש"מ 215/09

תקציר

פסק הדין דן בערעור על אמצעי משמעת שהוטל על עובד ציבור שהורשע בעבירות משמעת של שוחד וניצול לרעה של כוח. המערער טען כי המהלך, פסילה של 15 שנה משירות המדינה, הוא מקל באופן בלתי מידתי ויש להגדילו לפסילה לצמיתות. המשיב, לעומת זאת, טען כי אין להתערב באמצעי המשמעת הנוכחי. בית המשפט בחן האם קיים חוסר מידתיות בלתי סביר או קיצוני בין חומרת העבירות לבין הסנקציה המשמעתית, בהתחשב בעקרונות העומדים בבסיס חוק המרשם הפלילי. בית המשפט הסכים עם המערער כי חומרת עבירותיו של המשיב, מעמדו והפגיעה שגרם לקופה הציבורית מצדיקים את העונש המשמעתי המרבי המותר בחוק – פסילה לצמיתות משירות המדינה. בית המשפט הדגיש כי מעשיו של המשיב פגעו בתפיסת הציבור את טוהר המידות של שירות המדינה וכי שירות המדינה אינו צריך להוות מסגרת לשיקומו. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת המערער כי גזר הדין פגע בעקרון אחידות הענישה בהשוואה לעונש שנגזר על עובד אחר שהיה מעורב באותו מקרה. ככלל, הערעור התקבל, ופסילתו של המשיב משירות המדינה הוארכה לאיסור קבוע, אלא אם צוין אחרת. פסק דין זה בא לאזן בין האינטרס הציבורי בקיום נורמות משמעת לבין נסיבותיו הפרטניות של המשיב.