ע"א 45985-05-23

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובעת, והסכים כי חלה עליה התיישנות. התובע טען כי יש לסווג את תביעתו, הנוגעת להקצאת חלקת קרקע בהרחבה, כתביעה במקרקעין, אשר תקנה לו תקופת התיישנות של 15 שנה במקום שבע שנים בתביעות שאינן מקרקעין. השופטים קבעו כי מהות התביעה אינה זכות קניינית במקרקעין אלא זכות מחייבת, ולכן סיווגו אותה כזכות שאינה מקרקעין. הם מצאו כי עילת התביעה קמה כאשר זכותו של התובע בחלקה נמכרה לצד שלישי, והתובע לא הוכיח כי לא עלה בידו לגלות זאת קודם לכן למרות זהירות סבירה, כנדרש בחוק. לפיכך חלפה תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. השופטים דחו גם את טענות התובע כי יש לעצור את תקופת ההתיישנות בעילה של הטעיה או כי מדובר בעוולה מתמשכת. הם מצאו כי טענת הטעיה של התובע סותרת את הצהרותיו הקודמות וכי המכירה לצד שלישי הייתה מעשה עוולה ספציפי ולא מתמשך. יתר על כן, השופטים סירבו להחריג את התקופה שבה התנהל הליך קודם מתקופת ההתיישנות, וקבעו כי התביעה הנוכחית מעוררת סוגיות שונות. הערעור נדחה, והתובע חויב לשלם את הוצאות הנתבעים.