ע"א 2782/91

תקציר

התיק נסוב סביב תביעת גירושין שהגיש המבקש בבית הדין הרבני, אשר כללה גם את שאלת מזונות המשיב. במקביל הגישו המשיבה ושני ילדיה הקטינים תביעת מזונות לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו הראשוני של בית המשפט המחוזי הוצע לעכב את תביעת המזונות עד להכרעה בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני. בעקבות פסק דינו של בית הדין הרבני, שלא הזכיר מזונות אך המליץ על גירושין הדדיים, פנו הצדדים לבית המשפט המחוזי להמשך ההתדיינות. המשיבה ביקשה שבית המשפט המחוזי ידון בתביעת המזונות שלה, ואילו המבקשת ערערה לבית הדין הרבני הגדול בתביעת הגירושין. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והוביל את המבקש לערער לבית המשפט העליון. פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן על ידי השופט ברק, מכיר ביחסי הגומלין בין בתי משפט רגילים לבתי משפט מיוחדים, תוך שימת דגש על כבוד הדדי וגבולות שיפוט. היא מבהירה כי משעניין מצוי בסמכותו הבלעדית של בית משפט מיוחד, נמנע בית המשפט האזרחי הרגיל מלדון בו, למעט במקרים של חריגות משמעותיות מסמכות השיפוט. בהקשר של גירושין ומזונות, לבית הדין הרבני סמכות בלעדית, וסמכותו של בית הדין האזרחי מתעוררת רק עם סיום הדיון בבית הדין הרבני. השופט ברק מגדיר את התנאים שבהם בית משפט אזרחי יכול להתערב, ומבחין בין פסקי דין סופיים, ערעורים תלויים ועומדים וערעורים שלא הוגשו במערכת בתי המשפט המיוחדים. במקרה הספציפי הנדון, בית המשפט העליון מקבל את הערעור, וקובע כי היה על בית המשפט המחוזי לכבד את הערעור המתנהל בבית הדין הרבני הגדול. היא מדגישה כי שאלת המזונות הייתה שזורה בתביעת הגירושין וכי היה על בית המשפט המחוזי להימנע מלהתערב עד לסיום ההליכים במערכת בתי המשפט המיוחדים. פסק הדין מחזק את עקרון הכבוד ההדדי בין מערכות בתי המשפט, וקובע כי היה על בית המשפט המחוזי להמתין לחלוף תקופת הערעור בטרם ידון בתביעת המזונות. יש לציין כי אין בכך כדי לפסול את טענת המשיב, אותה ניתן לבחון מחדש לאחר פסק דינו הסופי של בית הדין המיוחד. לפיכך הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל.