פש"ר 393/01

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת החייב לפשיטת רגל, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות לכך שחובותיו נוצרו בתום לב. אין זו הפעם הראשונה שהחייב מנסה להכריז על פשיטת רגל, כאשר בקשה קודמת נדחתה בשנת 1999 בשל היעדר חשבונות מבוקרים וחוסר יכולת להוכיח את תום ליבו של פעילותו העסקית. השופט קבע כי החלטת פשיטת רגל קודמת צריכה ליצור מחסום פרוצדורלי לבקשות עוקבות, במיוחד כאשר לא הוצגו עובדות חדשות. כוונת המחוקק העומדת מאחורי התרת ריבוי בקשות אינה לפגוע בעקרונות היסוד של סופיות הדיונים. במקרה זה, היעדר פנקסים מבוקרים של החייב, העברת זכויותיו בדירה לאשתו וחוסר יכולתו להסביר עסקאות פיננסיות מסוימות הקשו על בקשתו. כמו כן, היקף חובותיו והתנהלותו מול רשויות המס, הגובלת בפלילים, פעלו גם לרעתו. החייב אמנם הציג ראיות הפוכות, אך לא היה בכך די כדי לשנות את פסק הדין הקודם, מה שהוביל את השופט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. כתוצאה מכך הוסר צו כינוס הנכסים, הגבלות היציאה מכל הכיוונים וכל הצווים הנלווים הקשורים להליכי פשיטת הרגל.