ת"א 22397-02-21

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעים כי הם הבעלים החוקיים של 3/6 מהמקרקעין שבמחלוקת. ההחלטה מתבססת על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, צו ירושה שניתן על ידי רשם הירושה בירושלים אישר את מעמדו של התובע כיורש, ואילו ניסיונם של הנתבעים לבטלו נדחה. שנית, התובעת הציגה ייפוי כוח מיום 12.9.76, המעביר את כל זכויותיה של בת זוגו של המנוח, כאפייה עיסא, למנוחה אמנה. מסמך זה, המאושר על ידי הנוטריון הציבורי בירושלים, הוא בעל משקל ראייתי משמעותי. היא סותרת את טענת הנתבעים כי כאפייה לא ירשה דבר, מה גם שאין סיבה שהיא תפברק מסמך כזה אחרת. פסק הדין מקבל כראיה גם שורה של מסמכי ייפוי כוח התומכים בטענת התובע, לרבות העברת הזכויות מאמנה לג'מאל ולאחר מכן לחדיג'ה, ולבסוף לתובע. מסמכים אלה נחשבים אותנטיים, למרות טענות הנתבעים לזיוף. השופט דוחה טענות אלה ומציין כי הן אינן נתמכות בעובדות והן ספקולטיביות בלבד. מנגד, גרסת הנאשמים לאירועים רצופה סתירות וספקות. תביעתם סותרת את צו הירושה שניתן כדין, והמסמכים העיקריים שעליהם הם מבססים את טענתם – הסכמים א/1 ות/2 – מוטלים בספק ומעלים שאלות רבות שלא נענו. יתר על כן, מעמדם של הנתבעים כיורשים אינו ברור, ולא הוצא צו ירושה למי מהם. ככלל, השופט מוצא את גרסת התובע סבירה, אמינה ונתמכת בראיות משכנעות, בעוד שהנרטיב של הנתבעים מעורר ספקות משמעותיים. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת התובעים, מעניק להם בעלות על 3/6 מהמקרקעין שבמחלוקת, ומורה לנתבעים 1, 2, 3, 5 ו-6 לשאת בהוצאות התובע בסך 25,000 ₪.