ת"א 40826-09-19

תקציר

בית המשפט החליט כי פרסום הנתבע, שהוא הבסיס לתביעת התובע, מוגן לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. משכך, התביעה אינה יכולה להצליח, גם אם כל הטענות בטיעוני התובע יוכחו כנכונות. מדובר במקרה חריג בו ניתן לדחות תביעה על הסף. טענת התובעים כי אין לדחות את תביעתם משום שהיא כוללת גם את עוולת הרשלנות לא התקבלה על ידי בית המשפט. לדברי השופט, התביעה, כולל כותרתה, מתייחסת רק ללשון הרע ומבקשת סעד מכוח חוק איסור לשון הרע. לפיכך, מקרה זה נופל בגדר ההגנות המוחלטות הקבועות בסעיף 13, המגינות על הפרסום הנדון מפני היותו נושא לתביעה אזרחית. השופטת דחתה גם את הטענות המקדמיות לדחייה, בדבר שיהוי הבקשה והאפשרות לדחייה על הסף, וקבעה כי הן חסרות שחר. משכך, התביעה נדחתה במלואה. עם זאת, בשל השלב המוקדם של ההליך והמשאבים הצנועים שהושקעו עד כה, פסקה השופטת הן לתובע והן לנתבע הוצאות צנועות בסך 2,500 ₪ כל אחת. פסק הדין גם מעניק לשני הצדדים זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 60 יום.