ע"א 46479-05-21

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בנימוק שטענת המערערת כי החוב הפך לאסור על פי חוק אינה מבוססת. ראשית, בית המשפט מקבל את טענת המשיב כי הליכי גבייה נפתחו נגד המערערת לא יאוחר משנת 2002, והליכים אלה מצדיקים את עצירת השעון על תקופת ההתיישנות. בית המשפט מוצא כי פלטי המחשב שהוצגו על ידי המשיב כראיה להליכים אלה קבילים כרישומים מוסדיים וניתן להם משקל משמעותי. שנית, בית המשפט קובע כי החוב נובע מפסק דין בתיק ערעור קודם ולא מהשומה, ולכן תקופת ההתיישנות היא 25 שנים. גם אם היו נפתחים הליכי הגבייה, החוב לא פקע. שלישית, בית המשפט מציין כי חוסר תום הלב של המערער בהליך הצהרתי אינו מהווה ככלל שיקול רלוונטי להכרעה בתביעת התיישנות, שהיא תביעה פרוצדורלית המונעת מתובע להגיש לאחר תום תקופת ההתיישנות. פסק הדין מדגיש כי טענת ההתיישנות עומדת בתוהו, בין אם הטענה מועלית כהגנה מסורתית ובין אם היא מוגשת באמצעות תביעה הצהרתית. השופט אשר קולה הקדים את המלצתו לדחות את הערעור תוך הדגשת אי הסכמתו עם נימוקי בית משפט קמא. תחת זאת, הוא טוען כי יש לרכז את עילת הדחייה בשתי הטענות שנדחו על ידי בית משפט קמא, אותן הוא מוצא כמוצדקות.