בר"מ 9609/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על ביטול החלטת ערכאה נמוכה יותר. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובתה של אופירה דנינה-צור, תושבת קיבוץ רמת הכובש, שנשללו ממנה זכויות וזכויות יתר של חבר קיבוץ למרות שהתייחסו אליה ככזו במשך למעלה מעשרים שנה. הקיבוץ הכיר בה כ'חברה של חברים', מעמד שלא היה חברות מלאה. הסוגיה נסובה סביב פרשנותה של תקנה 2א, הקובעת כי אדם יכול להיחשב חבר אם מתייחסים אליו ככזה לתקופה סבירה. המערערת, הקיבוצית, טענה כי הכוונה להקים חברות חסרה וכי התנהגותם כלפי דנינה-צור אינה מהווה חברות. עם זאת, השופט קבע כי החלטת בית משפט קמא מנומקת היטב וכי אין בסיס משפטי להתערב, מה גם שהחוקר שמונה על ידי רשם האגודות השיתופיות המליץ להכיר בדנינה-צור כחברה. יתר על כן, השופטת הסכימה עם פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר לתקנה 2א, והדגישה את תפקידה של ההתנהגות בקביעת מעמד החברות. טענות המבקש, שכוונו ברובן לקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר, לא הציגו שאלה משפטית בעלת חשיבות מספקת כדי להצדיק ערעור שני. משכך, נדחה הערעור, וחויב המבקש בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב.