ע"פ 4824/19

תקציר

השופט דחה הן את הערעור והן את הערעור הנגדי על הכרעת הדין וגזר הדין בהחלטה פה אחד של השופטים וילנר וכנפי-שטייניץ. הערעור על פסק הדין מתייחס לממצאי המהימנות של בית המשפט המחוזי ולטענות המערער כי דעת הרוב בפסק הדין הביעה הסתייגות מעדותה של המתלוננת. השופט דחה טענות אלה והדגיש כי החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על התרשמות בלתי אמצעית מאמינות העדים וסימני האמת שהתגלו במהלך המשפט. עצם קיומה של מחלוקת בין השופטים אינו פוגע בשיקול דעתם באשר לאמינותם. השופט התייחס גם לטענת המערער כי בית המשפט המחוזי נחשף למידע בלתי קביל והדגיש כי בא כוח המערער הוא שהציג לראשונה את המידע הנוגע להליך הפלילי השני. טיפולו של בית המשפט המחוזי בסוגיה זו היה ראוי, והעונש שהוטל היה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי ותואם את מדיניות הענישה הרווחת. באשר לערעורים על גזר הדין, ציין השופט כי התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין מצומצמת ביותר ושמורה למקרים חריגים של טעות משפטית או גזר דין החורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה. העונש שהטיל בית המשפט המחוזי, הגם שהוא חמור, מצוי בגדר שיקול דעתה של הערכאה הפרוצדורלית ועל כן אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. השופט הגיע למסקנה כי הכרעת הדין וגזר הדין היו מנומקים היטב ולקחו בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים. מכאן, שערכאת הערעור אינה צריכה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.