תפ"ח 33793-10-22

תקציר

הנאשם הואשם ברצח בכוונה תחילה של המנוח באמצעות דקירתו בבטנו באמצעות חפץ חד. האירוע התרחש לאחר שהנאשם והמנוח ניהלו שיחה קצרה שכללה צעקות וקללות אחד של השני. המנוח צעד במהירות לעבר הנאשם, אשר שלף מגופו חפץ חד ודקר אותו בבטנו וגרם למותו. בית המשפט מצא את הנאשם אשם ברצח. בית המשפט קבע כי לא הייתה תקיפה שלא כדין מצד המנוח, וטענת ההגנה העצמית של הנאשם נדחתה. מהראיות עולה כי הליכתו של המנוח לעבר הנאשם לא הייתה תקיפה, והדקירה לא הייתה נחוצה באופן מיידי לצורך הגנה עצמית. זאת ועוד, התנהגותו של הנאשם לא הייתה סבירה שכן היו לו אלטרנטיבות אחרות מלבד שימוש בחפץ חד, ומעשיו לא היו מידתיים לסיטואציה. עוד מצא בית המשפט כי הנאשם נשא את החפץ החד מבעוד מועד, דבר המעיד על כוונתו להתעמת עם המנוח ולפגוע בו. חוות הדעת של המומחה אישרה קשר סיבתי עובדתי בין הדקירה לבין מותו של המנוח, והתנהגותו של הנאשם הייתה גורם מהותי למוות. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנאשם פעל באדישות כלפי האפשרות לגרום למותו של המנוח, נוכח אופי מעשיו ועוצמתם וחוסר רצונו לסייע למנוח לאחר הדקירה. בהתאם לכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם ברצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין.