ת"א 54141-02-13

תקציר

השופט, לאחר שבחן בקפידה את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים, פסק לטובת התובע. נמצא כי הנתבע הפר באופן יסודי את הסכם המכר בשלוש דרכים. ראשית, הנתבעת לא העבירה את הזכויות בנכס על שם התובעת, בשל חסמים קיימים, ובכך פגעה במטרת ההסכם. שנית, הנתבעת לא שילמה את הארנונה עבור אולם 25 במשך שלושה חודשים לאחר ההסכם, התחייבות שנפלה עליה בהתאם לתנאי החוזה. שלישית, הנתבעת דרשה תמורה נוספת עבור אולם 27, למרות שהתמורה הסופית כללה את הגלריה. עוד קבעה השופטת את הפיצוי שחבה הנתבעת לתובעת, שהסתכם ב-280 אלף שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. סכום זה כלל 8,062 שקל עבור הארנונה שלא שולמה, ושכר טרחת עורכי דין בסך 40,000 ₪. השופט הורה כי הסכום הכולל ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות והעדויות, והשופט סבר שטענות התובע משכנעות יותר. נמצא כי הנתבע הפר את החוזה מן היסוד ועל כן, על פי תנאיו, זכאי התובע לפיצוי המוסכם ללא צורך בהוכחת נזק ממשי. עוד ציינה השופטת כי סכום הפיצוי היה צפוי באופן סביר ומוסכם על שני הצדדים, ולכן לא יופחת על ידי בית המשפט.