ת"א 52195-02-15

תקציר

התובע תבע את הנתבעים בגין השקעה חמוצה, בטענה כי הם גרמו לו במרמה להשקיע 300,000 ₪ בחברה שלהם, תוך הצגת מצג שווא לגבי מצבה הפיננסי ורווחיותה העתידית, ודרישה להחזר השקעתו בתוספת פיצויים. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובע ידע על מצבה של החברה. השופט מצא את טענות התובע לא מוכחות, וציין כי עדותו הייתה עדותו של בעל הדין היחיד, זהירה ומתחמקת, בעוד שעדויות הנתבעים היו אמינות. השופטת הדגישה כי התובעת לא הבחינה בין החברה לבין הנתבעים ולא הוכיחה את העילה להרמת מסך התאגיד. כמו כן, השופטת ציינה כי טענות התובע בדבר מצג שווא עמדו בסתירה להסכם ההשקעה ולמצבה הכלכלי בפועל של החברה. השופטת דחתה גם את תביעות התובע לעוגמת נפש/פיצויים עונשיים מחוסר ראיות ובסיס משפטי. מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח את טענותיו, דחה השופט את התביעה נגד הנתבעים והורה לתובע לשלם לכל נתבע 40,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.