ע"א 471/73

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על המחאת חוב בין שני נושים של אלקטרוג'ניקס (ישראל) בע"מ (החברה), המנוהלת על ידי כונסי נכסים זמניים בעקבות איגרת חוב שנעשתה לטובת בנק המזרחי המאוחד בע"מ (הבנק). איגרת החוב של הבנק העניקה לו שעבוד צף על נכסי החברה. המערערים, כונסי הנכסים הזמניים של החברה, ביקשו מבית המשפט המחוזי הוראות בדבר המחאת חוב מהחברה לחברת אס.אל שירותים תעשייתיים בע"מ (המשיבה השנייה). ההקצאה הייתה בגין החוב שחבה אלסינט בע"מ (המשיבה הראשונה) לחברה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב השני, וקבע כי החוב הוקצה להם כדין וזכותם קודמת לזו של הבנק. בערעור אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נמצא כי המחאת זכות אינה חייבת להיות בכתב, ואף לא נדרשת הודעה לחייב; די בכך שקיים הסכם המחאה בין הנושה לבין הנמען. עוד קבע בית המשפט כי הנמחה הופך לנושה עד לפירעון החוב, אך הנמחה רשאי לגבות את החוב בשם הנמען. באשר לסטטוס ההמחאה, קבע בית המשפט כי אין מדובר במשכון הטעון רישום, אלא בהעברה על הסף. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההמחאה אינה בטלה בשל היותה מבוססת על זכויות עתידיות, שכן לא הוכח כי החוב המוקצה לא היה קיים בעת ביצוע ההמחאה. בית המשפט העליון דחה גם את הטענה כי ההמחאה הפרה את תנאי הערבות עם הבנק, שכן שעבוד צף כפוף לזכות משפטית שנרכשה בתום לב. רישום השעבוד הצף לא היווה ידיעה קונסטרוקטיבית של תנאיו, וללא ידיעה בפועל על ההגבלה לא נפגעו זכויותיו של המשיב השני כנמחה בתום לב. בית המשפט דחה גם את הבקשה לשחרר את כונסי הנכסים מהסכם ההמחאה, שכן הוא לא דרש את ביצועם ולא הייתה הצדקה לכך. לבסוף, אישר בית הדין כי עיקול העובדים על החוב אינו תקף, שכן החוב כבר הועבר למשיבה השנייה. לפיכך, הערעור נדחה, והמשיב השני זכה בהוצאות ערעור.