תפ"ח 8939-03-11

תקציר

הנאשם הודה שדקר את המתלוננת אך טען כי לא התכוון להרוג אותה אלא התכוון להטיל בה מום. השופט סיכם את הדרישות החוקיות לניסיון רצח וקבע כי למרות שחלק מהראיות מצביעות על כך שהנאשם התכוון להרוג את המתלונן, קיים ספק סביר לגבי מצבו הנפשי, בשל קריאתו המהירה לשירותי החירום, חיכויו להגעתם וטענתו כי רצה שהמתלונן יחיה. לפיכך זיכה השופט את הנאשם מאשמת ניסיון רצח. בהתייחסו לאישום של חבלה בכוונה מחמירה, קבע השופט כי עבירה זו הוכחה מעבר לכל ספק. התשתית העובדתית לעבירה הסתפקה, שכן הנאשם הודה שדקר את המתלוננת, והראיות הרפואיות אישרו את חומרת החבלות. יתר על כן, היסוד הנפשי היה נוכח גם הוא, שכן הנאשם הודה כי רצה להטיל מום או להשבית את המתלוננת. לפיכך, הציע השופט להרשיע את הנאשם בעבירה זו במקום בניסיון רצח. השופטים הנוכחים הסכימו עם הצעה זו.