ע"ע 407/99

תקציר

בערעורו דרש העובד לקבל החזר של דמי השכירות ששולמו במהלך עבודתו, אשר נוכו משכרו ברוטו, בנוסף לתביעות נוספות. הרכב היה אמור להירכש בעסקת ליסינג, אך הדבר לא קרה עקב פיטורי העובד. בית הדין האזורי בתל אביב פסק לטובת העובד בעניין הניכוי משכרו, אך בית המשפט העליון הפך החלטה זו. בית המשפט העליון קבע כי כוונת שני הצדדים הייתה שהעובד יישא בעלויות הרכב וכי הכסף שנוכה משכרו נועד לשכירת אותו רכב. עם זאת, מאחר והעובד פוטר לפני תום תקופת החכירה, בוטלה רכישת הרכב במסגרת חוזה העסקתו. לכן, על החברה להחזיר את כספי שכר הדירה לעובד, שכן אין זה צודק עבורו לאבד הן את הרכב והן את כספו. אבל העובד לא צריך לקבל סכום גבוה יותר ממה שהציע בהסכם קודם, אשר הציע כי במקרה של פיטורים, הרכב צריך להימכר ואת התמורה מחולקת. על פי מחיר השוק של הרכב בעת פיטורי העובד, חישבה החברה את הסכום להחזר, שעמד על 22,366.63 ₪ כולל ריבית, והורתה לחברה לשלם סכום זה לעובד. עוד קבע בית הדין כי יש להתחשב בשכרו ברוטו של העובד, לפני ניכויים כלשהם, בעת חישוב פיצויי הפיטורים שלו. הערעור התקבל באופן חלקי, והחברה חויבה לשלם את הוצאותיו המשפטיות של העובד.