ת"א 54401-09-23

תקציר

## ניתוח משפטי: ת"א 54401-09-23 בסון נ' כהן ואח' - הטלת אחריות בגין רשלנות בחקירת תלונה **מבוא:** פסק דין זה עוסק בשאלה האם התנהלותה של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במסגרת חקירת תלונה שהוגשה נגד קצין משטרה, התרשלה באופן המקים לה אחריות נזיקית כלפי המתלונן. התובע, קצין משטרה בדימוס, טוען כי מח"ש התרשלה בחקירתה, בכך שלא סגרה את התיק בעילת חוסר אשמה באופן מיידי, וגרמה לו נזקים אישיים, משפחתיים ומקצועיים. **רקע עובדתי:** התובע, קצין משטרה רב-פקד, שימש בתפקיד בתחנת המשטרה בלוד. המתלוננת, רויטל כהן, עבדה כמנקה בתחנה. כהן הגישה תלונה במח"ש נגד התובע בטענה להטרדה מינית. במסגרת התלונה, תיארה כהן מספר אירועים, הכוללים שאלות אישיות, כניסת התובע לשירותים בזמן שהיא ניקתה אותם, וטענות על הטרדה מילולית. לאחר הגשת התלונה, נחקרה כהן, נגבו עדויות מעדים נוספים (דביר ששון, סימה נגר, גלי נדב), ונחקר התובע. התובע הכחיש את המיוחס לו, ואף עבר בדיקת פוליגרף בה נמצא דובר אמת. בתחילה, החליטה מח"ש לסגור את התיק בעילת "חוסר ראיות". לאחר פניית התובע, נבחנה החלטה זו מחדש, ומח"ש שינתה את עילת הסגירה ל"העדר אשמה". התובע, באמצעות בא כוחו, הגיש תביעה זו בטענה לרשלנות מצד מח"ש, תוך פירוט מחדלים לכאורה בחקירה. **טענות התובע:** התובע טוען כי תלונת המתלוננת הייתה תלונת שווא מפוברקת. לטענתו, מח"ש התרשלה בכך שלא סגרה את התיק מיד לאחר חקירתו וקבלת תוצאות הפוליגרף. הוא טוען כי חוקרי מח"ש לא הפעילו שיקול דעת ראוי, לא ביצעו פעולות חקירה בסיסיות להפרכת התלונה, ולא העבירו את המקרה לבדיקה בחשד למסירת ידיעות כוזבות. בנוסף, נטען כי מח"ש נמנעה מלזמן את המתלוננת להשלמת חקירה, ולא ביצעה עימות פנים אל פנים, למרות בקשתו. לטענתו, מח"ש נשבתה בקונספציה לסבכו בפלילים. התובע טוען כי נגרמו לו נזקים אישיים, משפחתיים ומקצועיים, לרבות פגיעה ביחסים במקום העבודה ופרישה מוקדמת מהמשטרה. **טענות הנתבעת (מח"ש):** מח"ש טוענת כי פעלה כדין, במסגרת סמכויותיה והפעלת שיקול דעתה המקצועי. לטענתה, לא נפל כל פגם בהתנהלותה המקים אחריות נזיקית. היא מדגישה כי התיק נסגר בעילת חוסר ראיות, ולאחר ערעור שונתה העילה להעדר אשמה, מה שמוכיח את התנהלותה התקינה. נטען כי אין חובה חוקית לבצע את כל פעולות החקירה האפשריות, וכי גם אם פעולות נוספות היו יכולות להוביל לסגירה בעילה אחרת, הדבר אינו מעיד על רשלנות. מח"ש טוענת כי הליך הערעור והשינוי לעילת "העדר אשמה" משקף את הדינמיות והסבירות של שיקול דעתה. בנוסף, מכחישה המדינה כל קשר סיבתי בין פעולותיה לנזקים הנטענים, וטוענת כי התובע לא הוכיח את נזקיו. **דיון והכרעה – עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **עוולת הרשלנות:** בית המשפט בחן את עוולת הרשלנות על פי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. נדרשו להתקיים ארבעה יסודות: חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת חובת הזהירות, קשר סיבתי בין ההפרה לנזק, וקיום הנזק. * **חובת זהירות:** נקבע כי חלה על מח"ש חובת זהירות מושגית וקונקרטית לנהל חקירה באחריות ובמקצועיות, ולנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע פגיעה בפרט. * **שיקול דעת רשויות התביעה:** בית המשפט הדגיש את הלכת יסוד לפיה לרשויות התביעה שיקול דעת רחב ביותר בבחינת תלונה, ניהול חקירה והחלטה על העמדה לדין או סגירת תיק. התערבות שיפוטית תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר נפל פגם מהותי או עיוות דין. * **הערכת ראיות וסגירת תיק:** נקבע כי החלטה על סגירת תיק, ובפרט קביעת עילת הסגירה, נתונה אף היא לשיקול דעתה הרחב של הרשות התביעתית. התערבות שיפוטית מוגבלת במקרים אלו, ובית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו בזה של הרשות, אלא אם כן ההחלטה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. * **הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה:** בית המשפט התייחס להנחיות בנוגע למשך הטיפול בתיקים (4.1202) ועילות הסגירה ("חוסר ראיות" ו"העדר אשמה" - 1.3). ההנחיות מדגישות את הצורך בקיצור משך זמן החקירה, אך גם את הצורך בהערכת ראיות ספקית. נקבע כי המבחן להבחנה בין "חוסר ראיות" ל"העדר אשמה" אינו בינארי, והוא דורש שיקול דעת. 2. **יישום על המקרה:** * **פתיחת חקירה:** בית המשפט דחה את טענת התובע כי היה על מח"ש להימנע מחקירה מלכתחילה. נקבע כי תלונה על הטרדה מינית, בפרט במקום העבודה, מצדיקה בדיקה וחקירה, גם אם עלו בה סתירות ראשוניות. * **משך החקירה וסגירת התיק:** נקבע כי החקירה נוהלה באופן שיטתי ובפרקי זמן סבירים, ואף מהירים מהמקובל. סגירת התיק בעילת "חוסר ראיות" פחות משלושה חודשים לאחר החקירה האחרונה, נחשבה לסבירה ומהירה, ולא העידה על רשלנות. * **אי ביצוע פעולות חקירה נוספות:** בית המשפט קיבל את טענת מח"ש כי אין חובה לבצע את כל פעולות החקירה האפשריות. העובדה שדי היה בחומר הראיות שנאסף כדי להגיע למסקנה שיש לסגור את התיק, והמשאבים המוגבלים של מח"ש, הצדיקו את החלטתה שלא להמשיך בחקירה. גם אם פעולות נוספות היו יכולות להוביל לסגירה בעילת "העדר אשמה", הדבר אינו מעיד על רשלנות בסגירה בעילת "חוסר ראיות". * **הבחנה בין "חוסר ראיות" ל"העדר אשמה":** בית המשפט קבע כי סגירת התיק בעילת "חוסר ראיות" אינה מנוגדת להנחיית פרקליט המדינה, שכן הערכת הראיות, לרבות סתירות בגרסת המתלוננת ותמיכה מסוימת בה מעדויות אחרות, לא ביססה בהכרח עילת סגירה של "העדר אשמה" באופן מובהק מלכתחילה. שינוי עילת הסגירה לאחר בחינה נוספת, אינו מעיד על רשלנות בהחלטה הראשונית, אלא על הפעלת שיקול דעת תקינה. * **הוכחת נזק וקשר סיבתי:** בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים, ובפרט לא הוכיח קשר סיבתי בין פעולות מח"ש לבין פרישתו מהמשטרה. צער ועגמת נפש שנגרמו כתוצאה מהגשת התלונה עצמה, אינם מהווים בסיס לתביעת רשלנות נגד מח"ש. **חידוש משפטי או עקרונות בולטים:** * **הדגשת שיקול הדעת המנהלי:** פסק הדין מחזק את עקרון שיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות התביעה (כמו מח"ש) בהחלטותיהן בנוגע לחקירה, סגירה והעמדה לדין. התערבות שיפוטית מצומצמת ביותר במקרים אלו. * **הבחנה בין עילות סגירה:** הדגשת הקו הדק ולעיתים אף אמורפי בין עילות הסגירה "חוסר ראיות" ו"העדר אשמה". ההחלטה על עילת הסגירה תלויה בהערכת ראיות, הנתונה לשיקול דעת, ואינה מדע מדויק. * **סבירות החקירה:** בית המשפט קובע סטנדרט ברור של סבירות לגבי משך החקירה, היקפה והצורך בביצוע פעולות חקירה נוספות. פעולה בתוך מתחם הסבירות, גם אם ניתן היה לנקוט בדרך אחרת, לא תיחשב כרשלנות. * **הבחנה בין הגשת תלונה לבין ניהול חקירה:** פסק הדין מבחין בבירור בין הצער והמצוקה הנגרמים כתוצאה מהגשת תלונה, לבין נזקים הנגרמים כתוצאה מרשלנות מפורשת של הרשות החוקרת. **מסקנה:** בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כי לא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות. מח"ש פעלה בסבירות, במקצועיות ובמסגרת שיקול דעתה הרחב. סגירת התיק בעילת "חוסר ראיות" הייתה סבירה בנסיבות, וגם שינוי עילת הסגירה מאוחר יותר אינו מעיד על רשלנות. התובע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מהתרשלות מח"ש, וכן לא הוכח קשר סיבתי בין פעולות מח"ש לנזקיו הנטענים.