פש"ר 20952-07-17

תקציר

פסק דין זה מתאר מחלוקת בין נושה לחייב בנוגע לתשלום מזונות לאחר גירושין. הנושה, גרושתו של החייב, טענה כי החייב פעל בחוסר תום לב, במטרה להימנע מתשלום חובות מזונות ולעכב את הליכי הגבייה נגדו. היא הדגישה את הנזק שנגרם לה ולילדם הקטין, שכן התשלומים החודשיים של החייב לא הספיקו לכיסוי המזונות שנפסקו, ואילו הליך פשיטת הרגל מנע ממנה לפעול לגביית החוב המצטבר. החייב, לעומת זאת, ניסה להחריג את חוב המזונות באופן חלקי, מתוך אמונה שהדבר יאפשר לו לגבש הסדר לתשלומי דיבידנד לנושים אחרים. עם זאת, הנושה התנגדה בתוקף לרעיון זה ועמדה על זכותה לעדיפות בקבלת חוב המזונות. בית המשפט בחן בהרחבה את מושג תום הלב ויישומו על המקרה הנדון, תוך התחשבות בחוב המזונות המהותי והשלכותיו על הליך פשיטת הרגל. נפסק כי החייב פעל בחוסר תום לב, הן ביצירת החוב והן בניהול ההליך, בשל הימנעותו מלהסביר די הצורך מדוע לא שילם מזונות. כמו כן, בית המשפט הדגיש את אופיו הייחודי של חוב מזונות ואת עדיפותו על פני חובות אחרים. לאור הפיגור המשמעותי במזונות והיעדר התועלת לנושים הרגילים, החליט בית המשפט לבטל את הליך פשיטת הרגל. החלטה זו הושפעה גם מהתנגדות הנושה להצעות החייב ומהסבירות שההליך לא יביא לחלוקת דיבידנד לנושים רגילים. צו הכינוס והקפאת ההליכים לטובת החייב בוטלו אפוא.