ע"פ 4137/22

תקציר

הכרעת הדין בתיק זה כרוכה בבחינה מפורטת של בקשת המערער להפחתת עונשו, שבסופו של דבר נדחתה הערעור. ערכאת הערעור הדגישה את חוסר רצונה הכללי לשנות עונשים אלא אם קיימת חריגה משמעותית ממדיניות הענישה שנקבעה או טעות ניכרת בגזר הדין. המקרה הנדון, שעניינו עבירות המתת חסד והריגה, לא עמד בקריטריונים אלה להתערבות. הרפורמה בעבירות המתת חסד העצימה את החומרה והאשמה הכרוכות במעשי הריגה אדישים, וכעת היא משקפת ענישה מחמירה יותר, כגון מאסר עולם על עבירת היסוד של רצח בנסיבות מסוימות. הדבר משקף כוונה חקיקתית להדגיש את הזלזול והניכור שמפגינים העבריינים כלפי ערך חיי אדם. למרות שבמקרים האחרונים כמו קפוסטין ודישלבסקי הוחמרו העונשים על עבירות דומות, בית המשפט לערעורים קבע כי 17 שנות המאסר שנגזרו על המערער בגין נטילת חיים אינן חמורות יתר על המידה ואינן עולות בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוכחית. זאת ועוד, הוכרו נסיבותיו האישיות של המערער אך לא היה בהן די כדי להצדיק הקלה נוספת בעונש. משכך, לא מצא בית המשפט עילה לתיקון גזר הדין, והערעור נדחה פה אחד על ידי השופטים המעורבים.