עת"מ 14704-04-22

תקציר

העותר הגיש השגות על הארנונה שהוטלה עליו, אך מינהלת הארנונה לא השיבה בתוך 60 הימים הנדרשים. המשיב טען כי השיהוי היה מינימלי, העותרת פעלה בחוסר תום לב, וחלק מהטענות בהתנגדות חרגו מסמכותה של מינהלת ארנונה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת העותר, קיבל את העתירה והורה למשיב לשאת בהוצאותיו. בית המשפט קבע כי פרק הזמן של 60 יום לתגובת מנהל הארנונה מתחיל כאשר ההתנגדות מגיעה לעירייה, ולא כאשר היא מגיעה לשולחנו של מנהל הארנונה, ומסתיים כאשר התשובה יוצאת ממשרדי העירייה. במקרה זה, מאחר שההתנגדויות הגיעו לעירייה ביום 29.12.2021 והתשובות נשלחו ביום 1.3.2022, אכן חלפו 60 הימים וההתנגדויות נדונו להתקבל. בית המשפט הדגיש את החשיבות של מענה בזמן להתנגדויות, המשרתות את התכנון הכלכלי של משלמי המסים, ואת היתרונות המערכתיים של כלל ברור ופשוט לגבי ההשלכות של הימנעות מתגובה בזמן. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי הסנקציה הקשה הקבועה בסעיף 4(ב) לחוק הארנונה אינה צריכה לחול על התנגדויות סרקות או סרק, בקובעו כי פרשנות כזו תוביל להתדיינות מיותרת ותעודד נישומים לכלול טענות חסרות שחר. עוד ציינה השופטת כי חלק מטענות העותר, לרבות אלה הנוגעות למועדי אכלוס ופטורים, היו בסמכותה של מינהלת הארנונה ולא ניתן היה להתעלם מהן. בסופו של דבר, השיהוי הקצר והפגיעה הפוטנציאלית בקופה הציבורית גברו על האינטרס הציבורי הרחב יותר להבטיח פתרון יעיל ומהיר של סכסוכי ארנונה. העותר היה זכאי לכך שהתנגדותו תיחשב כמתקבלת, והמשיב חויב בהוצאות משפטו.