ת"א 47682-09-12

תקציר

פסק דין זה דן בשתי תביעות בין שני צדדים; התובעים שהם חקלאים והנתבע שהוא אגודה שיתופית חקלאית. בשנת 2008 חתמו הצדדים על הסכם לפיו הנתבעת תעביר לתובעים כ-607 דונם למשך 15 שנה לעיבוד חקלאי, בעיקר עצי אפרסמון. התמורה נקבעה על 200,000 ש"ח לשנה. לטענת התובעים, הנתבע הפר את ההסכם בשתי דרכים; ראשית, היא לא נתנה להם את מלוא שטח הקרקע כפי שהוסכם ושנית, היא לא סיפקה להם את מלוא מכסת המים כאמור בהסכם. כתוצאה מכך נגרמו לתובעים הפסדים מהשקעותיהם ומההכנסות והרווחים הצפויים מהנטיעות. התובעים דרשו 6 מיליון שקל כפיצוי. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובעים עצמם הפרו את ההסכם בדרכים שונות, לרבות אי נטיעת פרדסים כמובטח, אי פינוי הקרקע ואי תשלום דמי השימוש. כמו כן דרשה סעד הצהרתי והסרת יד בצירוף 200 אלף שקל דמי שימוש. השופט קבע כי הנתבעת אכן הפרה את ההסכם בכך שלא הקצתה את מלוא שטח מכסת הקרקע והמים כפי שהובטח. עם זאת, התובעים גם הפרו את ההסכם בכך שלא נטעו פרדסים כפי שהתחייבו ובמקום זאת גידלו גידולים שצרכו פחות מים. השופטת ציינה כי התנהלות התובעים מנעה כל אפשרות לקיים את ההסכם והם אינם יכולים לדרוש פיצוי כאילו קיימו אותו. לפיכך, נדחתה התביעה העיקרית לפיצויים. באשר לתביעה שכנגד, קבע השופט כי טענות הנתבעת בדבר הפרת ההסכם על ידי התובעים לא הוכחו ולא היו שלובות בטענות התובעים כנגד הנתבעת. עוד ציינה השופטת כי הנתבעת ויתרה על זכויותיה בנוגע להפרות בכך שלא העלתה טענות במשך למעלה משנה לאחר חתימת ההסכם. גם הודעת ביטול ההסכם שנשלחה על ידי הנתבעת לא הייתה כדין שכן היא נשלחה שנים לאחר ההפרות הנטענות. עם זאת, התובעים חויבו לפנות את המקרקעין שקיבלו מהנתבעת בתוך 30 יום שכן ההסכם בוטל כדין והם לא עשו כן בעצמם. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא הוכיחה את תביעתה לדמי שימוש ולכן טענה זו נדחתה. לבסוף, השופטת לא מצאה לנכון ליתן לנתבעת רשות לפצל סעדים בנוגע לתביעותיה העתידיות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דין.