בג"צ 1683/93

תקציר

במקרה שהוצג התמקד בג"ץ בסוגיות הנוגעות לסודות מסחריים וחובות עובדים. המשיבה מס' 3 הועסקה בעבר על ידי המשיבה מס' 2 והייתה לה גישה לסודות עסקיים. לאחר עזיבתו הצטרפה המשיבה מס' 3 לעותרת מס' 1, תוך שהיא ממנפת ידיעה חסויה זו כדי למשוך לקוחות מהמשיבה מס' 2, דבר שהוביל לאתגר משפטי. המשיבה מס' 2 ביקשה צו מניעה שימנע גילוי סודות מסחריים וימנע מהמשיבה מס' 3 לעבוד אצל העותרת מס' 1. בית הדין לעבודה פסק תחילה נגד המשיבה מס' 3, תוך הכרה בהפרת חובת הסודיות הטבועה ביחסי העבודה, אשר נמשכה לאחר ההעסקה אלא אם כן הסודיות הסתיימה באופן עצמאי. בית הדין הארצי לעבודה אישר גם כי ניתן להגביל את חופש העיסוק כדי להגן על האינטרסים של המעסיק כאשר מדובר בסודות מסחריים. בית הדין קבע כי המשיב 3 אכן הפר סודות אלה, והצדיק הגבלות על העסקתו כדי למנוע הפרות נוספות. בג"ץ תמך בהחלטות אלה, והדגיש כי החובה להגן על סודות מסחריים היא מהותית ביחסי העבודה ואינה מותנית בסעיפים חוזיים מפורשים. עוד הודגש כי חופש העיסוק אינו מוחלט ויש לאזן אותו מול זכויות אחרות ואינטרסים ציבוריים, כגון שמירה על סודיות. ההשלכות של מקרה זה מאשרות כי אמצעים כמו צווי מניעה יכולים להגן כראוי על המידע הקנייני של מעסיק מפני שימוש לרעה על ידי עובדים לשעבר, כאשר בית המשפט מבטיח כי כל הגבלה היא מידתית ומוצדקת. בית המשפט דחה את ערעורי העותרים והורה להם לכסות את הוצאות המשפט של המשיב.