ת"א 8007-04-22

תקציר

השופט מקבל את תביעת לשון הרע נגד הנתבעים, אך רק בחלקה. נמצא כי הנתבעים השמיעו דברי לשון הרע על התובע, עיתונאי שפרסם תחקיר. השופט קובע כי זו לשון הרע לטעון שהסיפור נדחה על ידי כלי תקשורת אחרים כ"צהוב ורכילותי". עוד קובע השופט כי הטענה כי התובע מבקש "לחסל" אנשי ימין מהווה לשון הרע. עם זאת, השופטת מקבלת את טענת הנתבעים כי התבטאויות אלה מוגנות כחופש ביטוי ביחס לחוות דעתו של התובע על עבודתו העיתונאית. כמו כן, נחשבים הנאשמים כמי שעומדים בגדר הגנת "אמת בפרסום" בדבר סירובו של ערוץ 12 לפרסם את הכתבה, שכן היא נתמכה בעדויות של עדים. הגנה זו אינה תקפה לגבי כלי תקשורת אחרים. השופטת קובעת כי הפיצוי המגיע לתובע הוא 5,000 ₪, אך מאחר שתביעתו של התובע הייתה בסכום לא מספק, הם נדרשים לשלם לנתבעים את הוצאות הנתבעים, גם הם 5,000 ₪. לפיכך, לא ניתן פיצוי כספי לתובע. עוד מדגישה השופטת כי הכרעת הדין אינה מבטאת כל עמדה לגבי אמיתות החקירה המקורית.