בר"מ 3920/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. החלטת בית המשפט המחוזי אישרה תביעה ייצוגית נגד עירייה שהטילה אגרה ספציפית עבור מכשיר אלקטרוני הנחשב לפרסומת לפי חוקי העזר המקומיים. המכשיר האלקטרוני המדובר הוצב בכניסה לחנויות והוצגו בו מסרים הקשורים למוצרים הנמכרים בהן. בית המשפט מצא כי המכשיר אינו עונה להגדרת "דבר פרסומת" על פי חוק העזר, ולכן סביר להניח שהתשלום שנגבה מבעלי העסקים אינו חוקי. השופט שבחן את בקשת רשות הערעור הסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי ולא ראה עילה להתערב בהחלטתו. עם זאת, הם בחרו לצמצם את הגדרת הקבוצה המיוצגת כך שתכלול רק את מי שהציבו מכשירים אלקטרוניים בכניסה לעסקיהם וחויבו בתשלום השנוי במחלוקת. זאת, לטענתם, שכן הבקשה לאישור התמקדה בטענה ספציפית בדבר פרשנות מוטעית של המונח "פרסומת" בהקשר זה. זאת ועוד, השופט הבודק ציין כי בחלק מטענות העירייה, כגון הטענה להרחבת החזית, לא הוצגו עילות למתן רשות ערעור, ודי היה בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין סיווג המכשיר האלקטרוני כדי לעבור את שלב האישור המקדמי כתובענה ייצוגית. ההחלטה הייתה סופית, והעירייה חויבה בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪.