דב"ע לו/64 - 0

תקציר

עניינו של הערעור בסירובה של הערכאה הנמוכה יותר למנות יועץ רפואי מומחה, החלטה שבית המשפט העליון מבטל כעת. החלטת הערכאה הנמוכה יותר מבוססת על מספר הנחות יסוד שהערכאה הגבוהה יותר מפריכה. ראשית, ההנחיות עליהן מתבסס מינוי יועץ רפואי מומחה אינן מחייבות אלא הנחיה בלבד ונועדו לייעל את התהליך. הם אינם כופים הנחות כלשהן ואין לראות בהם ניסיון לחוקק. עצם מטרתם של בתי הדין לעבודה היא לחרוג מהשיטה האדברסרית המסורתית, שאינה תמיד מתאימה, במיוחד כאשר הצדדים המעורבים אינם מיוצגים על ידי משפטנים. תפקידו של יועץ רפואי מומחה אינו להעיד מטעם צד כלשהו, ולכן הזכות לחקירה נגדית אינה חלה במקרה זה. מומחיותו ואמינותו של המנחה מובטחות באמצעות הכללתו ברשימת מומחים המומלצת על ידי המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל. ניתן לטפל בחששות בדבר שלמות חוות הדעת של המומחה באמצעות ההנחיות, והסכמת הצדדים לקבל את חוות דעתו של המומחה היא לא רק אפשרית אלא גם רצויה, שכן היא חוסכת זמן ומשאבים. בית המשפט העליון מדגיש כי בתי הדין לעבודה נועדו לאפשר להם חופש בעניינים פרוצדורליים כדי לאפשר להם לבצע את תפקידם וכי מוסד היועצים הרפואיים המומחים אינו רעיון חדש. ככלל, בית המשפט העליון מוצא כי מינוי יועץ רפואי מומחה במקרה זה הוא ראוי ועולה בקנה אחד עם הכוונות שעמדו מאחורי הקמת בתי הדין לעבודה, ועל כן החלטת הערכאה הנמוכה יותר מתבטלת.