עב"ל 41851-10-15

תקציר

המערער ערער על החלטת בית הדין האזורי בעניין הפיצוי בגין פגיעה בעבודה שנגרמה לו במהלך השתתפותו בשידור טלוויזיה. הוא טען כי השתתפותו בשידור נבעה מעבודתו וכי אירוע חריג, קרי מתח והתרגשות, גרם לו לאירוע מוחי, שהמוסד לביטוח לאומי חויב לפצות אותו בגינו. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית המשפט המחוזי כי המערער לא הוכיח כי השתתפותו בשידור הייתה קשורה לעבודה וכי הוא גם לא הוכיח התרחשות אירוע חריג שקדם לאוטם. ערכאת הערעור הדגישה כי באחריותה של המערערת להביא ראיות לכך שהתרחש אירוע, כהגדרתו בחוק וכפי שפורש על ידי בתי הדין לעבודה. על פי הידע הרפואי שהוצג בפני בית המשפט, עלייה בלחץ הדם עלולה להוביל הן לאירועים לבביים והן לאירועים מוחיים. בית המשפט לא מצא סיבה להבחין בין שני האיברים מבחינת המבחן המשפטי שהוחל. זאת ועוד, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי עדותו של המערער על התרגשותו טרם השידור לא הייתה משכנעת, נותרה בעינה, שכן ערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב במסקנה עובדתית זו. לפיכך נדחה הערעור, כלומר בקשת המערערת לפיצויים נדחתה.