עפס"פ 26967-02-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק דין עפ"ס 26967-02-25** **מבוא:** הערעור שלפנינו עוסק בסוגיית פסילת שופט ומתמקד בשאלה האם חשיפתו של שופט לחומרי חקירה, ראיות בלתי קבילות וחומר מודיעיני במסגרת הליכי מעצר עד תום ההליכים, מחייבת את פסילתו מלדון בהליך הפלילי העיקרי. בית המשפט העליון, בראשות כבוד הנשיא יצחק עמית, דן בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשת פסילה שהוגשה על ידי המערערים. **הרקע העובדתי:** נגד המערערים הוגש כתב אישום בגין עבירות נשק במסגרת פרשייה ביטחונית, הכוללת הברחת אמצעי לחימה וביצוע מעשה טרור. במסגרת ההליך, השופט מלמד (בית המשפט המחוזי) דן בבקשות מעצר עד תום ההליכים לגבי חלק מהמערערים, וכן בהליכים הנוגעים לצו איסור פרסום. בדיון ההוכחות הראשון, ביקשו בא כוח המערערים כי השופט מלמד יפסול את עצמו, בטענה כי נחשף למסה קריטית של חומרים שיש בהם כדי להעיד על עמדה קדומה. השופט מלמד דחה את הבקשה, תוך שקבע כי חלף זמן רב מאז נחשף לחומרים, כי לא זוכר אותם, כי המידע המודיעיני עסק במצב הביטחוני הכללי, וכי נחשף להודעות של חלק מהמערערים בלבד, כאשר גם אלו ראיות קבילות שיבחנו בחקירה נגדית. **עקרונות משפטיים ודיון:** 1. **עילת הפסלות וחשיפה לראיות בלתי קבילות:** * **העיקרון הכללי:** בית המשפט העליון חוזר על ההלכה הקיימת לפיה היחשפות לחומר בלתי קביל אינה מקימה באופן אוטומטי עילת פסלות. נקודת המוצא היא כי שופט מקצועי מסוגל להפריד בין ראיות קבילות לראיות בלתי קבילות. (פסקה 4). * **יישום במקרה זה:** הנשיא עמית קבע כי בהתחשב בהיקף החומרים שאליהם נחשף השופט מלמד ובחלוף הזמן מאז חשיפתו, טענות המערערים בהקשר זה (חשיפה לראיות בלתי קבילות) אינן מקימות עילת פסלות. הדבר עולה בקנה אחד עם החלטת השופט מלמד עצמו, אשר סבר שאינו זוכר את החומרים ואף גיבש עמדה לגבי קבילותם. 2. **חידוש משפטי או הרחבת הלכה: תפקיד "מראית העין" ו"למען הזהירות" בדיני פסלות שופטים:** * **הנקודה המכרעת:** על אף שהטענה המרכזית של המערערים (חשיפה לחומר בלתי קביל) נדחתה, בית המשפט העליון קיבל את הערעור מטענה שהועלתה על ידי המשיבה (מדינת ישראל) בתשובתה – התייחסותו של השופט מלמד להליך מעצרו של המערער 8. (פסקה 5). * **ההתייחסות של השופט מלמד:** בהחלטה מיום 11.1.2024 בעניין מעצרו של המערער 8, השופט מלמד התייחס לחלקו של המערער 8 בפרשה. בהמשך, בהחלטה מיום 14.5.2025 (בעקבות בקשת התייחסות), השופט מלמד עצמו ציין כי "ייתכן שאכן יש מקום למען הזהירות ולמראית העין – ששופט אחר מבית המשפט יצטרף להרכב זה וישמע את הראיות בתיק זה". * **המשמעות המשפטית:** כאן טמון החידוש או ההרחבה המשמעותית. בית המשפט העליון, אף על פי שלא מצא דופי ממשי בהתנהלותו של השופט מלמד מבחינת חשיפה לחומר בלתי קביל, בחר לקבל את הערעור על בסיס שיקולים של "למען הזהירות" ו"מראית העין", כפי שהובעו על ידי השופט מלמד עצמו. הדבר מדגיש את החשיבות הרבה של אמון הציבור במערכת המשפט, ואת הרצון למנוע כל חשש, ולוּ קלוש, למשוא פנים. ההתייחסות הספציפית של השופט מלמד לעמדתו בנוגע לאחד הנאשמים, אף אם לא נבעה מעמדה קדומה אלא מהתרשמות ראשונית, יצרה לגישתו שלו צורך לבחון את המשך מעורבותו. 3. **המשקל המצטבר של נסיבות חריגות:** * בית המשפט העליון הדגיש כי ההחלטה התקבלה לאור "המשקל המצטבר של נסיבות העניין החריגות". (פסקה 6). * **הנסיבות הללו כוללות:** * העמדה שהביע השופט מלמד בנוגע למערער 8. * הסכמת המשיבה (המדינה) לקבלת הערעור. * החלטתו של השופט מלמד מיום 14.5.2025, בה העלה בעצמו את הצורך בבחינת פסילתו משיקולי זהירות ומראית עין. * השלב ההתחלתי של ההליך (טרם החלה שמיעת ראיות משמעותיות). 4. **השוואה לפסיקה קודמת:** * בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת (ע"פ 5292/16 לוי תמר נ' מדינת ישראל) כאינדיקציה לנכונות ההחלטה. פסיקה זו, אם כי אינה מפורטת כאן, ככל הנראה תומכת בגישה של קבלת ערעור במקרים חריגים, במיוחד כאשר הדבר נוגע לשיקולי מראית עין ובשלבים מוקדמים של ההליך. **סיכום והחלטה:** בית המשפט העליון קיבל את הערעור, תוך קביעה כי השופט מלמד יוחלף בשופט אחר לצורך הדיון בתפ"ח 36306-10-23. ההחלטה אינה מבטלת את קביעת בית המשפט המחוזי כי חשיפה לראיות בלתי קבילות אינה מובילה לפסילה אוטומטית, אלא מתבססת על שיקולים רחבים יותר של שמירה על אמון הציבור, מראית עין, ו"למען הזהירות", כפי שהובעו גם על ידי השופט מלמד עצמו. הדבר מדגיש את הרגישות היתרה של בתי המשפט לסוגיות פסלות שופטים, ואת הנטייה להעדיף את מראית הדבר הנקי והטהור על פני קיום ההליך המשפטי תחת עננת ספק.