עמש"מ 30543-02-14

תקציר

המשיבה, עפרה שמואלי, ערערה על החלטת בית הדין למשמעת לעובדי מדינה בירושלים להטיל עליה סנקציות משמעתיות. בית הדין למשמעת הרשיע את שמואלי בכך שסירבה למלא אחר הוראות הממונים עליה, לא ביצעה את העבודה שהוטלה עליה והקליטה את עמיתה ללא ידיעתם – התנהגות הפוגעת במשמעת בשירות המדינה ועולה כדי התנהגות בלתי הולמת. המערערת טענה כי העברתה לתפקיד אחר אינה מוצדקת וכי בית הדין למשמעת לא שקל ראיות חיוניות. עוד טענה להפרת הגנת הצדק, וטענה כי השיהוי בהגשת התלונה, ההצגה הסלקטיבית של חומרי החקירה ואי יידוע על זכותה להיוועץ בעורך דין במהלך החקירה פגעו ביכולתה להגן על עצמה. בית המשפט לא מצא טעם ברוב טענות המערער. בית הדין הסכים עם ממצאי בית הדין למשמעת לפיהם התנהלותו של שמואלי הייתה בלתי הולמת ופוגעת בסביבת העבודה. בית הדין שקל כראוי גם את נסיבותיו האישיות של המערער ואת מטרת הנקיטה המשמעתית בקביעת הסנקציות. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור בנוגע לאישום השלישי של התנהגות בלתי הולמת. נמצא כי בנסיבות הספציפיות, בהן הייתה שמואלי עובדת בודדה המשוועת לראיות שיתמכו בעמדתה, הקלטת שיחת עבודה אינה התנהגות פסולה. באשר לסנקציות, בית המשפט ביטל את הפסילה מעבודה ברשות המסים אך אישר את הפיטורים והנזיפה. חצי השנה שנפסלה מעבודה בשירות המדינה כבר הוגשה, בהתחשב בזמן שחלף מאז הגשת הערעור. בנוסף, בית המשפט הורה למערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.