ע"פ 8050/17

תקציר

בפסק דין מפורט זה אישר בית המשפט לערעורים את החלטת הערכאה הנמוכה יותר להרשיע את המערער באישומים הנוגעים למעשים מגונים בשתי מתלוננות צעירות, שזוהו כמתלוננת מס' 1 ומתלוננת מס' 2. המערער ערער על הערכות המהימנות של המתלוננים, וטען נגד ההליכים שננקטו במהלך גביית העדות, ההטיה הנתפסת כלפי המתלוננת מס' 1 ומעורבות בית המשפט במהלך ההליך. חרף טענות אלה, לא מצאה ערכאת הערעור עילה להתערב בקביעות המהימנות של בית המשפט המחוזי. המתלוננת מס' 1, שהייתה בת 11.5 בעת האירוע, מסרה עדות מפורטת, אם כי הפגינה קשיים נפשיים במהלך ההליך, עדות שהוגדרה כעקבית על ידי הערכאה הנמוכה יותר. ערכאת הערעור תמכה בדעה זו, ודחתה את הטענות בדבר סתירות והיעדר ביטויים רגשיים בעדותה. לגבי המתלוננת מס' 2, שהייתה צעירה ממנה בהרבה, בחן בית המשפט את הערכתה של חוקרת הילדים וקבע כי עדותה קבילה ואמינה, למרות השתתפותה המוגבלת בהליך החקירה. בית המשפט דחה את טענת המערער כי כשלים פרוצדורליים, כגון היעדר הערכה מחודשת של כשירותה של המתלוננת מס' 2 להעיד, צריכים לפסול את העדות. גרסתו של המערער סתרה את גרסאות המתלוננים ונחשבה בלתי אמינה בעיני בית המשפט, במיוחד בשל אמירות חשודות ולא עקביות במהלך חקירתו. גם הערעור על הפחתת העונש נדחה, שכן העונש נמצא הולם בהתחשב בחומרת המעשים ובהשפעה המשמעותית על הקורבנות. אמון המתלוננים, שהופר על ידי המערער - אדם המקורב למשפחה - היווה גורם מרכזי בחומרת העונש. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההליך המשפטי התנהל בהגינות וכי ההרשעות וגזרי הדין שנגזרו על המערער היו מוצדקים, בהתאם למדיניות הענישה במקרים דומים.