בש"א 2487/14

תקציר

בערעור שהוגש בפני בית המשפט הוגש ערעור על החלטה המתירה ארכה להגשת ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי מרכז לוד. בתחילה נדחתה טענת המשיב לביטול שני הסכמי מכר מקרקעין, ותביעה שכנגד התקבלה בחלקה. בהמשך ביקש המשיב ארכה לערעור, בנימוקי עורך דינו, כגון מעבר דירה ומחלה קצרה. למרות טענות אלה, לא הובא תצהיר תומך. בסופו של דבר, נתן הרשם ארכה של שלושה ימים להגשת הערעור, בנימוק שבקשת ההארכה הוגשה לפני תום המועד האחרון, תוך שלילת כל טענה המסתמכת על סופיות החלטת בית המשפט. המערערת חלקה על כך, וטענה כי שגה הרשם בכך שלא דחה את בקשת ההארכה על הסף בשל היעדר ראיות ממשיות או תמיכה בתצהיר. בנוסף, נטען כי הנימוקים שהציג המשיב אינם מהווים "סיבה מיוחדת" על פי דין, הדרושה כדי להצדיק הארכת מועדים. בית המשפט הדגיש את חשיבות העמידה בלוחות זמנים פרוצדורליים, התומכים ביציבות משפטית ובהליכים שיפוטיים יעילים. היא ציינה כי סטיות דורשות הצדקה יוצאת דופן, ואם קיימת סיבה כזו, יש להתמקד בכל פגיעה אפשרית בהסתמכות הצד שכנגד על סופיות הדיון המקורי. במקרה דנן הסכים בית המשפט עם המערערת בקובעו כי הנימוקים שסיפק המשיב אינם עומדים בתנאי הסף להארכת המועד להגשת הערעור. נפסק כי לא היה על הרשם לחרוג מהשלב הראשון של בחינת סיבה מיוחדת לעיכוב. לפיכך, הערעור התקבל, תוך ביטול החלטת הרשם.