ע"א 5128/01

תקציר

ניתוח משפטי: *עקרונות היעדר משוא פנים ופסילה שיפוטית*: - העיקרון המרכזי העומד בבסיס פסילת שופט הוא שמירה על משוא פנים, הבטחת אמון למתדיינים בהגינות ההליכים. פסילה מתחייבת בדרך כלל רק כאשר קיים *"חשש אמיתי"* להטיה, שמקורו ב*"נסיבות אובייקטיביות"* ולא ברגשות סובייקטיביים בלבד (ראו זאב שרעבי, לעיל; Argal Marketing, לעיל; Crane Signal, לעיל; S.H. Marketing, לעיל). *יישום מבחן חוות הדעת "נעול"*: - המערערת טוענת כי דברי השופט במהלך הדיון המקדים *"נעלו" אותה* בדעה נחרצת באשר לחבותו ובכך פגעו במשוא פנים שלה. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי התבטאויות שנאמרו מחוץ לפרוטוקול הפורמלי, במיוחד בשלבים מקדמיים כגון דיאלוגים לפני משפט, אינן בהכרח "נועלות" את חוות דעתו של השופט, במיוחד כאשר הערות אלה נאמרות "אוף דה רקורד" ובהקשרים שמטרתם לייעל את ההליכים. *הערות "אוף דה רקורד" ורישום רשמי"**: - השופטת הסבירה כי הערותיה - שנועדו אך ורק להקל על הדיון - לא נרשמו ולכן אינן משפיעות על יכולתה למשוא פנים. היעדר רישום רשמי מפחית את הפוטנציאל למראית עין של הטיה, ועולה בקנה אחד עם העיקרון לפיו שיפוט מוקדם חייב להיות *"מבוסס היטב ברשומה"* כדי להצדיק פסילה. *תפקיד השופט היושב ראש בהליכי קדם משפט*: - השופטת הכירה בתפקידה המוגבל כ"שופטת מרכזית" במהלך קדם המשפט, כאשר התיק הועבר בסופו של דבר לשופט אחר להכרעה סופית לגופו של עניין. הסדר פרוצדורלי זה מפחית את החששות לגבי נטייתה, שכן היא אינה אחראית להכריע בסוגיות המהותיות לאחר ההליכים המקדמיים שלה. *הערכת החשש *"האובייקטיבי"* של המערערת*: - בית המשפט קבע כי חשש המערער מפני משוא פנים מבוסס על *פחדים סובייקטיביים* ולא על *נסיבות אובייקטיביות*. המערער לא הצליח להוכיח כל הטיה *"אמיתית"* או *"נתפסת"*, במיוחד לאור העובדה שההצהרות המקדמיות לא שיקפו דעה *"נעולה"* ולא העידו על דעה סופית לגופו של עניין. *חידושים משפטיים*: - המקרה מדגיש את חשיבות *ההבחנה* בין חששות סובייקטיביים לבין עילות פסילה אמיתיות ומאומתות אובייקטיבית. הוא מדגיש כי הצהרות במהלך הליכים *לא ראייתיים*, במיוחד אלה שנלקחו מהפרוטוקול ועם אמצעי הגנה פרוצדורליים, אינן מספיקות כדי לבסס חששות של *"חוסר משוא פנים"* המצדיקים פסילה. - בנוסף, המקרה מבהיר את ההגנה הפרוצדורלית לפיה *"שופט מוקד"* שמונה בשלבי קדם המשפט *לא* מוטה אוטומטית, מה שמחזק את היושרה הפרוצדורלית של הליכים שיפוטיים רב-שלביים. *מסקנה*: - בית המשפט דחה את הערעור, ואישר כי *"חששות סובייקטיביים"* בהיעדר ראיות *"אובייקטיביות"* אינם מצדיקים פסילה. אמצעי ההגנה הפרוצדורליים וההקשר של הדיון המקדמי תומכים בהשקפה כי הצהרותיה של השופטת לא איימו על היעדר משוא פנים, ועולות בקנה אחד עם הסטנדרטים המשפטיים שנקבעו להטיה שיפוטית וקריטריונים לפסילה.