רע"ב 10349/08

תקציר

בתיק משפטי מורכב שעניינו בקשת המשיבים לשחרור על תנאי, נבחנה החלטת בית המשפט המחוזי לאור פגמים פרוצדורליים שנמצאו בהחלטתה המקורית של ועדת השחרורים. המשיבים טענו לדחיית הערעור, תוך שימת דגש על הגינות פרוצדורלית ועל הצורך להחזיר את התיק לוועדת שחרורים אחרת, בשל פגמים משמעותיים במהלך הדיון הראשוני, שכללו טיעונים בעל פה בלתי מורשים ממשפחת הקורבן המנוח ו"שיחת חצר" במהלך הפסקה שנתפסה כפוגעת בטוהר ההליך. נטען כי נושאים אלה משפיעים על משוא הפנים של הוועדה ולא טופלו בצדק, לטענת המשיבים. משפחת המנוח ומרכז נגה, שהצטרף לערר, הדגישו כי התרת טיעונים בעל פה של נפגעי עבירה בפני ועדות השחרורים היא חיונית ואין לראות בה פגיעה בשיקול דעתה של הוועדה. החלטת בית המשפט המחוזי ביטלה את החלטת ועדת השחרורים, וחייבה אותה לבחון מחדש את החלטת השחרורים עם הרכב חדש, בנימוק שההחלטה המקורית הפרה עקרונות של צדק טבעי והראתה הטיה פוטנציאלית בשל דעות לא רצויות שהובעו לגבי מדיניות הענישה בפשעים חמורים. הדגש ששמה מערכת המשפט הישראלית על זכויות הקורבנות היה חיוני בהקשר זה, ודחק בפרשנות מרחיבה של מעורבות הקורבנות כדי להבטיח צדק ואיזון נאותים בהליך השחרור. בסופו של דבר, הערעור נדחה ברוב דעות, מה שמצביע על כך שעניין השחרורים צריך להישקל מחדש על ידי ועדת שחרורים חדשה, המשקפת חששות לשמירה על הגינות ומראית עין של צדק.