ת"פ 8150/08

תקציר

הנאשם, אזרח ישראלי יהודי שגדל בצרפת, נישא בשנת 1998 לאזרח בלגי נוצרי ונולד לו בן בשם מ.ש. בשנת 1999. בשנת 2002 הגיש הנתבע תביעת גירושין בבלגיה ונרשם כגרוש בשנת 2004. במסגרת הליכי הגירושין קבע בית המשפט בבריסל כי הבן יהיה בחזקת האם, והוענקו זכויות ביקור לאב. בשנת 2004 עברה האם עם הילד מבלגיה לצרפת. בשנת 2005 פסק בית המשפט לערעורים בבריסל כי המשמורת על הילד תועבר לאב, וקבע זכויות ביקור ותשלומי מזונות. האם עברה עם הילד לישראל בשנת 2006 ללא הסכמת האב. מאוחר יותר פסקו בתי המשפט בישראל כי יש להחזיר את הילד למשמורת אביו בבלגיה. האם לא עמדה בהחלטות אלה ולאחר מכן הואשמה בחטיפה ממשמורת ובשני סעיפים של הפרת הוראה בחוק. השופטת זיכתה את הנאשמת מאשמת הפרת החלטת בית המשפט העליון מיום 21.5.2008, שכן סביר היה לה להניח כי טרם נקבע המועד הסופי להחזרת הילד. עם זאת, השופט הרשיע את הנאשם באי ציות לצו ההחזרה המיידי של בית המשפט העליון מיום 1 ביולי 2008, וכן בחטיפה ממעצר, בכפוף להערה כי יש לראות במעשיו של הנאשם הפרה של החלטת בית המשפט העליון רק מיום 3.7.2008 ואילך. השופטת לקחה בחשבון גם את טענת הנאשמת כי בנה נעלם באופן מסתורי מביתה בסמוך למועד קבלת ההודעה על החלטת בג"ץ, אך מצאה את גרסתה לאירועים בלתי סבירה וחסרת אמינות. הנאשם זוכה מעבירת החטיפה ממעצר בשל פרשנויות סותרות למונח "הוצאה" בחוק הרלוונטי, ומשום שבית המשפט העליון אמר הערה דומה במקרה קודם. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי העמדתו לדין של הנאשם לא הפרה את עקרונות הצדק, וכי כתב האישום לא יבוטל בעילות אלה. הנאשם הורשע וזוכה מחלק מאישומים. מועד מעמד הצדדים מוזכר בסיומו: 27/04/2011 (כ"ג ניסן תשע"א).