עש"מ 5771/01

תקציר

המערער, לשעבר מנהל הלשכה לחיילים משוחררים בבאר שבע, ערער על הרשעתו בהתחזות לפסיכולוג וסקסולוג ובאמירות מיניות בלתי הולמות לחיילות שהיו תחת פיקוחו. הוא הואשם לפי סעיפים 17(1) ו-17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, ובהפרת הוראות הנוגעות להתנהגות מינית. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה, והדגיש כי מעשה בעל אופי מיני, על פי הגדרות החוק הרלוונטיות, כולל דיבור, רמיזות או יצירת אווירה עוינת. בית המשפט קבע כי שביעות רצון מעבודתו של אדם אינה שוללת את קיומה של סביבה עוינת, אותה ניתן לבסס באמצעות מילים, מחוות או ייצוגים חזותיים המבזים את כבודו. מעשיו של המערער, כגון שאילת שאלות אינטימיות ובדיחות גסות תוך הצגת עצמו כוזב כפסיכולוג, היוו דיבור והתנהגות בעלי אופי מיני. בית המשפט קבע כי מצג השווא של המערער נועד ליצור סביבה בוטחת לשיחות טעונות מינית עם החיילים. המסגרת החוקית, לרבות החוק למניעת הטרדה מינית, המתפרשת באופן רחב, אינה מצמצמת את הגדרת ההטרדה המינית אלא כוללת התנהגויות שונות הפוגעות בכבוד מבלי לדרוש הוכחת פגיעה גופנית או כוונה להנאה מינית. משכך, לא מצא בית הדין טעם לשנות את אמצעי המשמעת שהוטלו, שנועדו לקיים התנהלות תקינה בשירות המדינה. עונשו של המערער, שלא נחשב חמור יתר על המידה, נועד לשמור על הנורמות הנכונות ולמנוע הטרדה עתידית, תוך הכרה הן בהיבטים האישיים והן בהיבטים המניעתיים החיוניים להגנה על טוהר המידות בשירות המדינה. הערעור נדחה, מה שחיזק את הצורך של עובדי המדינה להקפיד על סטנדרטים ראויים של התנהגות.