ע"א 2730/90

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור ולערעור שכנגד על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין פיצוי כספי לאדם שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1982. המערער טען כי שגה בית המשפט המחוזי בחישוב נכותו התפקודית וכושר ההשתכרות שלו טרם התאונה. מנגד, טענו המשיבים כי המערער לא עשה די כדי להקטין את נזקיו, וכי היה על בית המשפט להסתמך על חישוב הגמלאות שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי. שופטי הערעור, השופטים אור, ברק ולוין, לא מצאו כל הצדקה לטענות בדבר אחוזי הנכות וכושר ההשתכרות שקבע בית המשפט המחוזי. הם הדגישו כי קביעות אלה התבססו בצדק על הראיות שהוצגו ועל שיקוליהן. עם זאת, השופטים מצאו טעות בחישוב הניכוי בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי, וקבעו כי הסכום הנכון שיש לנכות מהפיצוי הוא 251,921 שקל ולא 218,125 שקל שצוינו בפסק הדין. סכום זה התבסס על חוות דעת אורתופד שצורפה לסיכומי המשיב. באשר לחובתו של המערער להקטין נזק, קבע בית המשפט כי החלטת המערערת שלא לעבור ניתוח הייתה סבירה, בהתחשב בסיכונים הכרוכים בכך ובאחוזי ההצלחה הצפויים. עוד הסכימו השופטים כי המערער זכאי לריבית על הוצאותיו והפסדיו שנגרמו, אך אלה קוזזו על ידי הגמלאות שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי ותשלומים תקופתיים מהמשיב. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, והערעור שכנגד נדחה, כך שפסק הדין נותר כמעט ללא שינוי. בשל תרומתו של המשיב לטעות בפסק הדין, לא חויב אף צד בתשלום הוצאות, ובמקום זאת חויב כל צד לשלם 4,000 ₪ לאוצר המדינה.