ע"א 14170-09-13

תקציר

בשנת 1971 החליפו המערער והמשיב מקרקעין הרשומים על פי פרטי אביו של המשיב. לאחר מכן ביצעה המערערת בשנת 1978 חילופי שטחים נוספים, הפעם עם מר רשרש סלמאן אבו ג'נאב, ומסרה את הקרקע שהתקבלה מהמשיב תמורת נכס למגורים. בשנת 1992 נתבע אבו ג'נב על ידי גורם אחר על פלישה לאדמתו. תביעה זו הביאה לפסק דין שחילק את האחריות בין אבו ג'נב לבין המערערת, אשר חויבה לשלם כצד שלישי. בשנת 2005 הגישה המערערת תביעה נגד המשיב לסעד כספי, אשר לטענת המשיב דינה להידחות מאחר שהוגשה שלא בזמן. השופט קמא דחה את התביעה, והוביל את המערער לערער על החלטה זו. המערער טען, כי הבטחת המשיב להסדיר את הבעיה ולשפותו היא הסיבה להגשתו המאוחרת. עוד נטען, כי פסק דינו של בית משפט קמא סותר את פסק הדין הקודם וכי המשיב הוא האחראי העיקרי למדידות השגויות. המשיב הסתמך על פסק דינו של בית משפט קמא כדי לדחות את הערעור, ובנוסף טען כי התביעה התיישנה על הסף, ואין יריבות בינו לבין המערערת. גם התנהלותו של המערער לאחר פסק הדין הראשון הייתה מוטלת בספק, והוא חתם על מסמכים לבקשת המשיב. כן היה קושי לזהות את גבולות הקרקע בשל היעדר מדידות, והעובדה שאבו ג'נב רכש קרקע מגורם אחר הגובל במקרקעי המערערת הוסיפה מורכבות נוספת. ערכאת הערעור הסכימה עם המערער כי יש לשקול מחדש את החוק בשל אי ההתאמה בשטחים והעוול הפוטנציאלי שנגרם עקב קביעות סותרות. התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שימנה מודד מוסמך, על חשבון שני הצדדים, שיחקור וימסור ממצאים על הגבולות. כמו כן, היה על בית משפט קמא לשקול את ההשלכות של היעדר מדידות בעת הסכם החליפין ולהטיל אחריות כספית בהתאם. המשיב חויב לשלם את הוצאות המערערת, ושני הצדדים עודדו לפנות לגישור.