עת"מ 28562-02-22

תקציר

העותרת, אזרחית ישראלית שוויתרה על אזרחותה בשנת 1977, טענה כי אזרחותה לא נשללה כדין משום שמועד הביטול מעולם לא נקבע. בית המשפט דחה את עתירתה בנימוק ששלילת האזרחות הייתה מיידית ואפקטיבית מיום ההחלטה. יתר על כן, העתירה נדחתה גם בשל שיהוי מיותר בהגשתה, שכן היא תקפה החלטה שהתקבלה לפני כמעט חמישים שנה. העותרת התנהלה במשך עשרות שנים כאילו אכן נשללה אזרחותה, תוך ניסיון להסדיר את מעמדה בדרכים אחרות. השיהוי הכבד בהגשה, שנע בין ארבעים וארבע לארבעים וחמש שנים, לא היה מוצדק ושיקף שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי כאחד. בית המשפט הדגיש כי לעותר הייתה אפשרות להגיש בקשה להסדרת מעמד מטעמים הומניטריים, אך לא נקט עמדה ביחס לאפשרות זו. בהתחשב בנסיבותיה של העותרת, לרבות מצבה הרפואי, הורה לה בית המשפט לשלם את הוצאות המשיב בסכום מופחת של 2,000 ₪.