ת"צ 35183-05-13

תקציר

המבקש, דרור הולנברג, הגיש תביעה מנהלית ובקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד עיריית הרצליה. בתביעה נטען כי העירייה גובה שלא כדין ריבית על פיגורים בתשלומי ארנונה. המבקש טען כי הריבית חושבה בשיטה שגויה, בניגוד לחוק הרשויות המקומיות. זמן קצר לאחר הגשת התביעה, הודיעה העירייה כי תפסיק את גביית הריבית הבלתי חוקית לכאורה. משכך, דחה בית המשפט את התביעה, והותיר להכרעה רק את סוגיית שכרם ושכר טרחתם של המבקש ובאי כוחו. המבקש לא פנה לעירייה טרם הגשת התביעה. מספר תביעות ייצוגיות דומות כבר הוגשו נגד רשויות מקומיות אחרות ברחבי הארץ באותו נושא, חלקן אושרו וחלקן נדחו. בית המשפט קבע, כי בנסיבות מקרה זה, הימנעותו של המבקש מפנייה לעירייה טרם הגשת התביעה הייתה רלוונטית לקביעת שכרו ושכר טרחתו ושכר טרחתו של בא כוחו, שכן נראה כי המניע העיקרי לתביעה היה להשיג תשלומים אלה. בית המשפט התחשב גם בעובדה שבא כוח המבקש הגיש תביעות זהות רבות נוספות, ויצר רושם כי מדובר בניסיון להפיק תועלת כספית מתביעות אלה. בית המשפט מצא כי הטרחה והסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובא כוחו היו מזעריים, נוכח ההליכים המשפטיים הקודמים באותו נושא. עם זאת, היא הכירה בכך שהתביעה היטיבה עם הקבוצה המיוצגת בכך שהבטיחה כי לא ישלמו עוד ריבית יתרה, וכי תיקון טעותה של העירייה הוא בעל חשיבות ציבורית. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הגמול ושכר הטרחה הגיעו מכספי ציבור, ששולמו בסופו של דבר על ידי חברי הקבוצה. באיזון שיקולים אלה, החליט בית המשפט לפסוק למבקש 10,000 ₪ ולעורכי דינו שכר טרחה בסך 30,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. בקשת המבקש להחזר הוצאות נדחתה בשל היעדר ראיות תומכות.