ת"א 8761-03-18

תקציר

התובע, שהיה כלוא באותה עת, תבע מרשויות הכלא פיצויים כתוצאה מאירוע אלימות ותקיפה מצד סוהרים. האירוע התרחש כאשר התובע היה עצור בבית מעצר קישון, טרם הרשעתו וגזר דינו. על פי גרסת התובע, הסוהרים התגרו בו ותקפו אותו ללא הצדקה, בעוד הוא לא התנגד, וגרמו לו לחבלות גופניות ונפשיות. לטענת הנתבעת, הסוהרים פעלו באופן סביר כדי לרסן את התובע לאחר שניסה להתאבד. הצדדים לא הסכימו על פרטי האירוע וסיבותיו, ועל שאלת האחריות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי גרסת הנאשם בשלב הראשון של האירוע סבירה יותר. בשלב זה, התובע לא היה פסיבי כטענתו, אלא התפרע וסיכן את עצמו ואחרים, דבר שהצריך שימוש בכוח כדי לרסן אותו. קביעה זו התבססה על עדותו הבלתי עקבית והבלתי הגיונית של התובע, כמו גם על עדויות על התנהגותו האלימה ובעיותיו הנפשיות בעבר. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע לא הציג ראיות ועדים רלוונטיים לגבי השלב השני של האירוע, לאחר שהתובע היה אזוק. בית המשפט העביר את נטל ההוכחה לנתבעת, ומשלא הרימה אותו, נקבע כי גרסת התובעת לגבי שלב זה התקבלה. בהתאם לכך, מצא בית המשפט כי הנתבע אחראי לנזקים שנגרמו לתובע בשלב השני של האירוע, שכן הסוהרים הפעילו נגדו כוח בלתי סביר, אם כי לזמן קצר, לאחר שנאזק. בית המשפט דחה את הטענה לגבי השלב הראשון. בית המשפט מינה מומחים פסיכיאטריים ואורתופדיים כדי להעריך את נזקי התובע. המומחים ייחסו חלק מנכותו של התובע לאירוע, וחילקו ביניהם בין העבר לאירוע. בית המשפט עדכן אחוזים אלה בהתאם לקביעותיו בשאלת האחריות, והכיר רק בליקויים הקשורים לשלב השני של האירוע כברי פיצוי. בית המשפט שקל גם את מצבו הרפואי של התובע בעבר ומצא כי מרבית בעיותיו לא היו קשורות לאירוע. בית המשפט לא פסק לתובע כל פיצוי בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, שכן מצא כי לא הועסק בעת האירוע בשל בעיותיו הרפואיות, והאירוע לא השפיע על העסקתו. בית המשפט פסק לתובע 50,000 ₪ בגין כאב וסבל, בהתחשב בנסיבות ויתרת הנכות עקב התקיפה. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום סכומים מצטברים, הכוללים פיצויים בסך 58,000 ₪, שכר טרחת עורך דין והחזר חלקו של התובע בשכר טרחת מומחי בית המשפט. כל צד נדרש לשאת בעלות חוות הדעת מטעמו.