ת"א 39321-12-11

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת בין F One לבזק בינלאומי בנוגע לכינון הסכם מחייב ביניהן. השופט בוחן את המקרה בשני שלבים. השלב הראשון מעריך אם התנהגותם של שני הצדדים מצביעה על היווצרות חוזה במועד מסוים והאם התקיימו דרישות הסופיות והספציפיות. השלב השני בוחן את המשמעות של היעדר חתימה על ההסכם. השופטת קובעת כי התנהלות הצדדים, כגון חילופי מיילים ופעולות לקראת ביצוע הפרויקט, משקפת את כוונתם להתקשר בהסכם מחייב. עם זאת, היעדר חתימה על ההסכם, שנקבע כדרישת אכיפה, מציב את מערכת היחסים על קו התפר שבין משא ומתן טרום חוזי לבין ביצוע חוזי. החתימה, אף שלא תמיד הייתה חיונית, הוסכמה על ידי הצדדים כתנאי לכריכתם יחד. לפיכך, היעדרו מעיד על כך שההסכם לא גובש סופית. למרות זאת, השופט קובע כי בזק בינלאומי לא ניהלה משא ומתן בתום לב. החברה נמנעה מלחשוף את הסיכונים הכרוכים בכך ויצרה אשליה כי הפרויקט עשוי להימשך בעתיד, מבלי לספק הסברים ברורים לסגת מהעסקה. התנהגות חסרת תום לב זו מזכה את התובעת, F One, בפיצוי מבזק בינלאומי. עם זאת, השופטת חולקת על טענתה של F One כי היא זכאית לפיצויי קיום, שכן היא לא עמדה במועדים וביעדים שהציבה לעצמה. במקום זאת, השופט פוסק ל-F One פיצויי הסתמכות בגין הוצאות שנגרמו במהלך המשא ומתן, אשר באים לידי ביטוי בחשבונית בסך 75,000 דולר. לסיכום, בזק בינלאומי חויבה לשלם ל-F One 328,860 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפירעון ועד התשלום בפועל. הנתבע אחראי גם להוצאות המשפט של התובע, בסך של 9,000 ₪, ושכר טרחת עורך דין בסך של 40,000 ₪. זכות הערעור לבית המשפט העליון נשמרת לשני הצדדים תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן בהעדר שני הצדדים ומיום 29.10.13.