ת"א 28076-10-13

תקציר

המקרה סובב סביב עובד שהגיש תביעה נגד מעסיקו בדרישה ל-25% מסכום הפיצוי לאחר שהיה מעורב בתאונת עבודה בעת שנהג ברכב של מעסיקו. לטענת העובד, סכום זה מגיע לו לפי סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי. עם זאת, בית המשפט פסק נגד העובד, והסביר כי החוק מזכה אותו בתוספת פיצוי זו רק אם למוסד לביטוח לאומי יש זכות לתבוע החזר מצד שלישי האחראי לנזק. מכיוון שהמעסיק, במקרה זה, הוא הבעלים של הרכב וכבר נשא בעלויות הביטוח, המל"ל אינו יכול לתבוע שיפוי מהמעסיק. כתוצאה מכך, העובד גם אינו זכאי ל-25% הנוספים. ההחלטה עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות של בית המשפט העליון וקובעת כי המעסיק אחראי לשלם רק 100% מהנזק שנגרם, מה שמבטיח שהעובד יקבל פיצוי מלא ללא כל הטבות נוספות. הבחנה זו, מבהיר בית המשפט, מוצדקת ואינה מהווה אפליה, שכן היא משרתת את האינטרס הציבורי בכך שהיא מתמרצת עובדים לדווח על תאונות שבהן מעורבים צדדים שלישיים מהם יכול המל"ל לתבוע שיפוי, ובכך מגנה על הכיס הציבורי. לפיכך, תביעת העובד נדחית, ותחת זאת הוא חויב לשלם 25,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למעסיק הנתבע.