עע"מ 5928/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לבקשה לעכב ביצוע של פסק דין קודם שהורה על גירושו של יחיד מישראל. למבקשת, אזרחית מולדובה, הייתה היסטוריה שנויה במחלוקת בנוגע לשהותה במדינה. עיקר המחלוקת נסובה סביב התקופה שבין השנים 1999-2002, במהלכה טוענת המשיבה כי המבקשת שהתה בישראל שלא כדין, בעוד המבקשת טוענת כי התגוררה במולדובה בתקופה זו. בית משפט קמא קבע, כי ללא קשר למחלוקת, המבקש מיצה את תקופת השהייה המותרת בישראל כפי שנקבע בחוק, שהיא חמש שנים. בית המשפט נימק החלטה זו בכך שתקופות האילוצים, שבמהלכן נבצר מהמבקש לעבוד, אינן נכללות בניכוי מכלל תקופת השהייה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ההחלטות לגרש את המבקש באותה עת היו חוקיות. המבקש ערער על פסק דין זה, בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדחתה על ידי בית המשפט. הדחייה התבססה על שני תנאים הנדרשים לשהייה כזו: סיכויי הצלחת הערעור, שהוגדרו כנמוכים, שכן הטענה העיקרית בדבר ניכוי תקופות אילוץ כבר נשקלה ונדחתה על ידי בית משפט קמא; ומאזן הנוחות, שלא היטיב עם המבקשת, שכן היא יכלה לחזור למולדתה, ואם ערעורה יצלח, להיכנס בקלות לישראל. פסק הדין, אם כן, מקיים את הפסיקה הקודמת, ועל המבקש לעזוב את הארץ תוך 45 יום.