עמל"ע 40918-04-12

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור שנדון בבית המשפט המחוזי, בעניינו של מערער שלא ערער על ממצאי עובדה או על חומרת העונש שהוטל עליו על ידי בית דין משמעתי. תחת זאת, טען המערער בעיקר כי הקלטות הדיונים בפני בית הדין המשמעתי זויפו. טענת המערער התבססה על ההוראות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי ובסדרי הדין של בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין בדבר אופיו המשפטי של פרוטוקול הדיון כראיה. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי הפרוטוקול משמש ראיה לכאורה למהלך המשפט וכי הפרוצדורה הנכונה לערעור עליו היא לבקש תיקון לבית המשפט שיצר אותו. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המערער כי הפרוטוקול עצמו מהווה ראיה, וכי כל סתירה בין הדיונים שהוקלטו באופן מכני לבין תמליליהם המוקלדים ניתנת לערעור בבית המשפט. המערערת לא הצביעה על סתירות כאלה ובמקום זאת העלתה טענות חסרות בסיס לזיוף. בית המשפט דחה טענות אלה ומתח ביקורת על המערערת על בזבוז זמנה של מערכת המשפט וגרימת הוצאות מיותרות בניסיון סרק להאריך את ההליכים. משכך, קבע השופט כי הערעור לא יתקבל והורה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 7,500 ₪.