עפ"ת 11553-04-11

תקציר

שני ערעורים אלה שהגישה המדינה מערערים על גזרי הדין שגזר בית משפט השלום לתעבורה בירושלים לשני משיבים שהורשעו בנהיגה בשכרות. על המשיבים נגזרו שנתיים פסילה, מתוכם 11 חודשי מאסר בפועל והיתר על תנאי, וכן 250 שעות עבודות שירות. המדינה טענה כי העונשים מקלים יתר על המידה וביקשה מבית המשפט להחמיר את העונשים. המשיבים ביקשו לדחות את הערעורים, תוך הדגשת ההשפעות השליליות של הפסילה על חייהם ועל חיי יקיריהם. הם גם הצביעו על הקשיים הגלומים בפסיקת עונשי המינימום, לרבות אי שוויון כלכלי ואכיפה בררנית. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה פרשנותם של סעיפים 39א ו-36(ב) לפקודת התעבורה, המתייחסים לעונשי פסילה מינימליים בעבירות נהיגה בשכרות ולתנאים בהם ניתן לוותר עליהם או להפחיתם. בית המשפט קבע כי ההוראות מחייבות הטלת פסילה בפועל של שנתיים, אותה ניתן להפחיתה רק בנסיבות חריגות. מאחר שבית משפט השלום לא מצא נסיבות כאלה, הערעור התקבל. העונשים הוחמרו לשנתיים פסילה בפועל, ועונשי עבודות השירות בוטלו. בנוסף, נוכח סירובו של המשיב לבצע בדיקת נשיפה, הטיל בית המשפט על המשיב קנס ושלושה חודשי פסילה על תנאי נוספים בערעור אזרחי מס' 11553-04-11.